ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב הלכה עבודה זרה, פסלים ותמונות

עבודה זרה מודרנית

שאלה
שלום כבוד הרב, אני מחפש תוכן לגבי האם שייך איסור עבודה זרה בימינו בעניין שלא מתכוון שהחפץ או העיסוק הוא אלוה (כמו האיסור הפשוט של ע"ז), אלא אדם שמתעסק בעולם הזה בצורה מופרזת וזה עולמו כגון: עיסוק באיכות הסביבה, בצער בעלי חיים וטבעונות, עיסוק מופרז ברכבים, שעונים וכו... תודה רבה! אשמח למקורות מפורטים
תשובה
לשואל, שלום וברכה! מבחינה הלכתית, אין שום ספק ש"עבודה זרה" היא אך ורק כאשר אדם מתייחס לאיזו ישות חוץ מה' יתברך כאל אלוהים, הבורא את העולם ומנהיג אותו ברצונו החופשי. כאשר האדם מייחס חשיבות עצומה לדברים שאינם עבודת ה', אבל לא מחשיב אותם כאלוהים במובן הנ"ל, זה בעייתי מכל מיני בחינות, אבל לא עבודה זרה. כאשר האדם משתקע בהנאות החיים, כגון בעיסוק מופרז ברכבים ושעונים שממלאים את עולמו, זה נכנס להגדרות כגון מצוות "קדושים תהיו" (ראה רמב"ן ויקרא יט,ב, על מי ששטוף בצורה מופרזת בענייני החומר). כמובן אם הקדשת תשומת הלב המופרזת לענייני החולין גורמת לו להתבטל מקיום מצוות עשה או לעבור על איסורים זהו חשבון נוסף. כאשר האדם עוסק באיכות הסביבה, או בצער בעלי חיים, זהו עיסוק בעל ערך על פי התורה. צער בעלי חיים הוא איסור תורה ברור. גם לשמירה על איכות הסביבה, במובן של שמירה על העולם לטובת הדורות הבאים של בני האדם, יש מקורות בתורה (ראה למשל באברבנאל על מצוות שילוח הקן). כמובן, גם עיסוק כזה צריך להיות על פי הגדרות ההלכה. אם צער בעלי חיים מסוים מותר ע"פ ההלכה, רשאי האדם להחמיר על עצמו ולהמנע ממנו, וגם להפיץ חומר הסברה לשכנע את זולתו להחמיר כמוהו, אבל אסור לו לבזות וכל שכן להכריח באלימות את מי שאינו מחמיר כמוהו. על כל פנים, אם מישהו רואה לנכון להתמסר לעניינים אלו מתוך הבנה שזהו רצון ה', והוא עושה זאת בגבולות הנכונים על פי הדרכת תלמידי חכמים, יבורך. זו לא עבודה זרה אלא עבודת ה', וגם אם שלא לשמה - "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". אני מבין מאיפה באה המחשבה שלך שהעיסוק הזה הוא עבודה זרה. פעמים רבות נראה שחלק מהאנשים שעוסקים בכך מאבדים כל פרופורציה וכל סולם הערכים שלהם משתבש. חבל מאוד, אבל לא בגלל זה נלך גם אנחנו לקיצוניות השניה ונוציא את הערכים הללו מן התורה. אכן, מבחינה רעיונית ומוסרית מצאנו בדברי רבותינו לאורך הדורות שהשוו דברים מסוימים לעבודה זרה, כאשר האדם מתמקד כל כולו בדברים שאינם עבודת ה', או גם עושה עבירות מסוימות, קלות לכאורה, שיש בהן סוג של שכחת ה' והעמדת האדם במרכז. כך, למשל, בגמרא הידועה בשבת קה ע"ב: "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. אמר רבי אבין: מאי קראה? - 'לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר'. איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? - הוי אומר: זה יצר הרע". על דרך זה אמרו חז"ל עוד (תנא דבי אליהו, פרשה יג): "כל האוכל עם עמי הארץ ומרבה עימהם בסעודה - כעובד עבודה זרה". וברש"י על הפרשה (ויקרא כה, לח) נאמר שהיוצא מארץ ישראל לחו"ל הוא כעובד ע"ז. זאת אומרת, מכיוון שהקב"ה משרה שכינתו בארץ, מי שמעדיף חיי נוחות בחו"ל על פני המגורים בצל השכינה זהו מעין ע"ז. מאמרים אלו נאמרו בחריפות כדי לעורר את הלבבות, ואין להבינם כפשוטם. כך, למשל, ניסח זאת המאירי (סנהדרין צב ע"א): "לעולם יהא אדם בעל מדות, ומשאו ומתנו בנחת, ודבורו קיים, והן שלו צדק. דרך הערה אמרו: כל המחליף בדבורו - כאלו עובד ע"ז". המושג "דרך הערה" משמש אצלו פעמים רבות למסגר מאמרי אגדה ומוסר בהקשר ההלכתי המדויק, שהניסוח החריף בא לעורר את הלב ותו לא. בדומה לרעיון שכתבת וביתר חריפות כתב הבעש"ט (פרשת לך לך, אות יד): "שיש למנוע מלהסתכל בדברים הגשמיים הטובים... שבזה הראייה עובד את עצמו וזהו כעובד עבודה זרה". עוד נאמר על דרך החסידות ('פנים יפות' לרבי פנחס הורביץ, בעל ה'הפלאה', תלמיד המגיד ממזריץ'; דברים ח,יד): "והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם, עניינו כי אחר הבטחתו ברוב עשרו כי ירבה כבודו, אחרי זה הם מושלים עליו ונעשה עבד להם, ואין לו ממשלה לא על ממונו ולא על כבודו, וזהו שאמר הכתוב: 'וכסף וזהב ירבה לך', פירוש, שבתחלה - הוא שלך, ואחר כך - 'כל אשר לך ירבה', שהוא יתרבה ויגדל עליך. וזהו בחינת עבודה זרה, שעובד את ממונו ואת כבודו, והיינו דכתיב [תהלים כד, י] 'מי הוא זה מלך הכבוד וגו' ה' צבאות', שהוא יתברך מולך על הכבוד, אבל האדם הרודף אחר הכבוד - הוא עובד את הכבוד, וזהו שאמר הכתוב: 'ועבדתם והשתחוית להם'". אכן, "בחינת עבודה זרה" יש כאן, אבל אין לתרגם את מאמרי החסידות לשפה הלכתית. כאשר אנחנו אומרים פעמיים ביום: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחוויתם להם", כדאי באמת שלא נחשוב רק על פסלים וצלמים ודברים רחוקים מאיתנו, אלא גם ניזכר ב"בחינות עבודה זרה" שבידינו, כמו כעס, גאווה והשתקעות בענייני החומר. כאמירה לעצמנו, זה דבר מתבקש, מחזק ומעורר. אולם כאמירה על אחרים, כדאי להיזהר.
עוד בנושא עבודה זרה, פסלים ותמונות

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il