ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב משפחה, ציבור וחברה שכנים ושותפים

חלוקת הוצאות מימון בגין התקנת מעלית בבניין משותף

הרב משה מאיר אבינרי"ז סיון תש"פ
35
שאלה
שלום אנחנו 3 דיירים בבניין עם דירות בגודל זהה , הגרים בקמות 2-3-4 ומעוניינים להתקין מעלית שתשמש רק אותנו. קיבלנו היתר בנייה. השאלה היא מה צריכה להיות חלוקת הוצאות התקנת המעלית בנינו , ודבר שני מה צריך להיות החלוקה בהוצאות השוטפות לאחר ההתקנה כשהדייר שגר בקומה 2 לא רוצה בשלב זה להשתמש במעלית.
תשובה
בס"ד שלום וברכה, נושא זה של אופן חלוקת התשלום בין שותפים או שכנים, נידון הרבה מאד בפוסקים, החל בגמרא, ונמשך בראשונים ובאחרונים, עד לפוסקי זמנינו. מהגמרא בבא בתרא (דפים ז-ח), עולה כי התשלום על הדברים המשותפים שיש בעיר או בחצר, נגבים מהתושבים על פי הנאתם. כלומר, מי שנהנה יותר משלם יותר. רואים זאת בדין בנית חומה ודלתיים לעיר, שהגמרא אומרת שגובים זאת לפי ממון, והיינו שמי שיש לו יותר ממון, הוא צריך יותר שמירה, ולכן הוא גם משלם יותר. אם יש גם סכנת נפשות, גובים גם לפי נפשות. כמו כן יש חילוק בין מי שקרוב לחומה למי שרחוק, כי מי שקרוב צריך יותר לשמירה ולכן משלם יותר. על אותו עיקרון הגמרא גם פטרה את הת"ח מבניית החומה ומתשלומי השמירה, משום שתלמידי חכמים אינם צריכים שמירה. הדינים הללו נפסקו בשו"ע חו"מ סימן קסג'. והעיקרון העולה הוא שהתשלום נגבה על פי ההנאה שיש לאנשים מהדבר עליו הם צריכים לשלם. כעין זה מצאנו גם בגמרא ב"מ דף קח,א- חמש חצרות זו למעלה מזו ששופכות לביוב אחד, אם נתקלקל הביוב למטה, כולן מתקנות עם התחתונה כי כולן צריכות לכך, אך אם נתקלקל למעלה, רק העליונה מתקנת. וכן נפסק בשו"ע חו"מ קסא' סעיף ו. לכאורה לפי הגמרא הזו הנידון שלנו הוא פשוט, בעל הקומה העליונה יצטרך לשלם יותר מבעל הקומה התחתונה כיוון שהנאתו מרובה. אך לפי זה נאמר כך גם בשאר ההוצאות כלומר, שמי שגר בקומה הראשונה, לא ישלם על הוצאות החשמל כמו מי שגר בעליונה, וכן לעניין הניקיון וכד'? אכן פוסקי זמנינו דנו בזה באריכות, והביאו ראיות לכאן ולכאן. ראה בעמק המשפט הלכות שכנים סימן מד. אך המנהג איננו כך, והתשלום על ההוצאות מתחלק בשווה בין דיירי הבניין. ובדיני שכנים הולכים אחר המנהג. יש לכך גם סמוכים מהפוסקים, והטעם לכך הוא שלא ברור שמי שגר בקומה העליונה משתמש יותר ממי שגר בתחתונה, שהרי אם לדוגמא יש שם זוג מבוגר בלי ילדים, וגם אין להם הרבה אורחים וכד', ולעומתם למטה גרה משפחה עם עשרה ילדים, הרי שיתכן מאד שדיירי הקומה התחתונה במקרה כזה משתמשים הרבה יותר. לכן האומד של ההנאה כאן איננו מוחלט, וזה לא לגמרי כמו הביוב שנסתם, ששם בחלק העליון אין לתחתונים שום שימוש והנאה. ישנם כמה מקורות לכך שלפעמים שינו את אופן ההשתתפות בגלל קושי בחישוב החלוקה, ובגלל שהנתונים משתנים מזמן לזמן. כעין זה כתב בשו"ת הרשב"א (מובא בב"י או"ח נג,כג)- "ולעניין שליח ציבור ששאלת אם נותן זה כזה? אם שכיר הוא שוכרים אותו מקופת הקהל, שאע"פ שהוא מוציא את הדל כעשיר מכל מקום אין יד העני משגת כיד העשיר. וכל מה שהוא תקנת הציבור ונעשית על ידי ממון נותנין לו לפי ממון שאם אין אתה אומר כן אלא שפורעין זה כזה לפי שאלו נהנין כאלו א"כ אף אנו נאמר דמי שאינו בקי יפרע הכל שהרי הוא מוציא את שאינו בקי ואינו מוציא את הבקי". משמעות דבריו היא שלמרות שההנאה מהשליח ציבור היא שווה לכולם, מכל מקום אין לחייב את העשיר כמו את העני, והחלוקה תהיה לפי ממון. לכאורה נראה שזו תקנה על פי השכל וההגינות, או כעין כפייה על צדקה, שלא נכון לחייב את העשיר כמו את העני. וזו לכאורה ראייה לכך שלא תמיד נחייב לשלם לפי ההנאה, ויש מקרים בהם החלוקה תהיה שונה. בברכה,
עוד בנושא שכנים ושותפים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il