שלום וברכה. בגמרא בגיטין מט: תקנו שאשה תגבה מזיבורית כיון ש"יותר ממה שהאיש רוצה לישא האישה רוצה לינשא", מדוע האשה צריכה להפסיד מכך שהיא גם ככה רוצה להתחתן?

שלום רב. דעת רוב הראשונים שכתובה היא מדרבנן, ולכן מעיקר הדין הכתובה נגבית מ"זיבורית" (קרקע באיכות ירודה, הפוך מקרקע "עידית" = הנדל"ן המעולה שבנכסי הבעל), ולכן אין לאשה כל הפסד. מקורות: ראה כתובות (י.) שנחלקו התנאים האם כתובת אשה מהתורה או מדרבנן, ולמעשה דעת רוב הראשונים, וכן הכרעת הפוסקים שהכתובה מדרבנן, וממילא עיקר דין הכתובה בזיבורית. וביאור שאלת הגמ' (גיטין מט:): "מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית", הכוונה, מפני מה לא תיקנו גביית כתובה מקרקע בינונית כמו בעל חוב (בראשונים שם, ותוס' רא"ש ומאירי על המשנה שם מח:). התשובה לשאלת הגמ', מדוע לא תקנו לאשה גביית כתובה מקרקע בינונית כמו בעל חוב, ותשובת הגמ' משום שדוקא אצל בעל החוב היה צריך לתקן מפני "נעילת דלת", שלא ירצו להלוות מהחשש שיקבלו קרקע זיבורית כהחזר חוב, אך באישה אין צורך לתקן, כיון שהאשה רוצה להתחתן בכל מקרה. בברכה נאמנה,