שלום וברכה. ידוע ומפורסם שצריך להתפלל מתוך שמחה. מהו הדין כאשר אדם מתעורר לבכי בתפילת העמידה? לעיתים קשה להבחין האם הבכי בא בדרך בקשה ותחנונים או אפילו התרגשות וקרבה לקב"ה או מתוך צער על בעיותיו של האדם, ופעמים שהאדם מוצף רגשות מעורבבות שקשה לו להגדיר אותן. על כן, האם במצב כזה ראוי להשתדל להתאפק או אדרבה, דווקא תפילה כזו מתקבלת יותר. תודה מראש.

תפילה מתוך דמעות מתקבלת טוב יותר. כי אפילו כשגוברת חלילה מידת הדין, הדמעות פורצות את השערים לתפילה. אמנם לפני התפילה ואחריה ראוי לשמוח על הזכות הגדולה לעמוד לפני ד' ולהשמיע לפניו את מאויי הלב.