שלום וברכה, מדוע בפרשת נח נאמר אשר איננה טהורה והסבירו המפרשים כדי להמנע מלהזכיר את המילה הטמאה ואולם בהמשך התורה כן מופיעה המילה טמא מספר פעמים? ישר כח ותזכו למצוות

שלום הראשונים בגמ' פסחים דף ג. הקשו את שאלתך. רש"י תירץ "ואע"ג דבאורייתא כתיב טמא שני אורחיה בחד דוכתא ללמדך לחזר על לשון נקיה". כדי ללמד את הערך של לשון נקיה האריך הכתוב, ומנגד בשאר מקומות לימדה התורה את הערך של לשון קצרה. במאירי כתב "ואע"פ שבתורה כתיב טמא בכמה מקומות אותם המקומות אין בהם לשון מגונה שטמא הכתוב בתורה אם במאכלות פירושו אסור ואם הוא במגע הטומאות אף זה אין בו גנאי אבל זו האמורה בנח פירוש טומאה שבו על אותן שנעברה בהן עברה וכמו שאמרו בפרק חלק ומי איכא טמאים וטהורים בההוא שעתא אלא מאותם שלא נעברה בהם עברה". בעל המאור כתב "וטמא דכתב באורייתא איננו לשון מגונה לפי שצריך הכתוב לומר להזהיר את ישראל ולהפרישם מכל טומאה כדכתיב והזרתם את בני ישראל וגו' וכההיא דדרשינן גבי שרצים דכתיב בהו אני ה' המעלה אמר הקב"ה אלמלא הוצאתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה דיים אבל בפרשת המבול שלא בא הכתוב להזהיר מן הטומאה אלא להראות מין שבעה ומין שנים עיקם הכתוב ואמר אשר איננה טהורה". מרבינו יונה (שערי תשובה שער ג' אות רל) יש ללמוד תירוץ נוסף, ז"ל "ואמרו רבותינו לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר 'ומן הבהמה אשר איננה טהורה', כי בעת ההיא היתה בהמה הטמאה מותרת באכילה, אך לא היתה טהורה לקרבן, על כן נחשב לשון מגונה אם יגנה אדם הדברים אשר הם למאכל אדם". יום טוב