מי שמסופק אם ברך אשר יצר, לכאורה ספק ברכות להקל ואינו צריך לחזור, ועיין באשל אברהם שכתב שינסה לשמוע ממי שהוא מחויב בברכת אשר יצר, וכן כתב הבן איש חי. קראתי בספר מסורת משה בשם הגאון רב משה פיינשטיין, שפעם אירע שהיה בבית חולים והסתפק אם ברך אשר יצר, ואז לקח גמרא וקרא את הברכה מתוכה (ברכות דף סב. כמדומני). מהי דעת הרב בשאלה זאת? תודה רבה, וסליחה על הטרחה.

יש לזה מקום שאפשר להזכיר בלימוד את שם ה', חפש תשובה מפורטת שכתבתי לאחרונה שיש מצריכים להזכיר את שם ה' בעיקר בפסוקי התורה, לא הייתי ממליץ לנהוג כך בברכות בתלמוד.