רבי חיים לוצטו אומר שהקב"ה העביר את כל הברואים לעולם הזה בכדי שיקבלו שכר בעולם הבא לאחר מאמץ ולא בחינם. לא הבנתי את הרעיון - הרי ילד אוכל את הלחם שמגישים לו בלי כל בושה מכיוון שזה מאבא שלו, אז גם הנשמות שהם הבנים של הבורא לא אמורות להתבייש בטוב שהוא מעניק להן. אני טועה?

הדוגמא שהבאת מילד היא דוגמא טובה לתשובתך. ידוע שכל ילד שואף רגע רגע לזמן שיגדל ויוכל לקבל החלטות בעצמו ולא יהיה תלוי באחרים אפילו באבא ואמא האוהבים, גם כלפיהם יש הרגשת לחץ מסוים, אפילו לילד קטן שעדיין מדרגת המוסר שלו איננה מפותחת. לכן בודאי שכל אדם בן דעת מעדיף לא לחיות על מתנות אלא בשכר עמלו ויש בזה מנוחה נפשית של הנהנה מיגיע כפיו, כדברי הפסוק במשלי "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל" , וכן נאמר בתהילים "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", וכן בדברי חז"ל (בבא מציעא) "רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבים של חברו". אין להביא על כל ראיות מתינוק שבלית ברירה ומתוך הצורך הבסיסי לשמירת החיים, שמח על כל מזון שמקבל מהוריו.