היות ויש איסור סכנה להסתפר אצל גוי, איך מרדכי לא חשש לתת להמן לספר אותו? ועוד שאלה: איזה סוג עבד היה המן למרדכי? וממתי מקבלים עבדים מעמלק? פורים שמח, ואשמח שהקב"ה ישים לצרותינו די.

שלום נפסק בשו"ע (יו"ד סי' קנ"ו סעי' א'): "אין מסתפרים מהעובד כוכבים אלא במקום שמצויין בני אדם, או אם אותו העובד כוכבים מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב. הגה: ויש מחמירין שלא להסתפר מעובד כוכבים, אפילו במקום רבים, בתער, אם לא שיראה במראה. (תוספות ומרדכי פא"מ). ונהגו להקל כסברא ראשונה" כתב הש"ך (ס"ק א'): "אבל במספריים לא שכיחא בהו היזקא שרי אם יש עמו אחר" (אחרת יש בעיה של ייחוד עם הגוי שאסור בכל אופן אף ללא תספורת). כתב הש"ך (ס"ק ב') "דסברא הראשונה מתיר במקום שבני אדם מצויין שם אפי' בלא מראה וע"ז סמכו להקל וכן הוא הסכמת הפוסקים כמ"ש בבית יוסף". אם כן, נסכם, מותר להסתפר אצל גוי באופנים הבאים: א. אם יש במקום עוברים ושבין. ב. אם יש עמו אדם אחר ומסתפר במספריים. ג. אם יש לו מראה שרואה מה קורה מאחור. ד. כאשר הגוי חושב שנמצא לפניו אדם חשוב מותר להסתפר אצלו אע"פ שאין עוברים ושבים. אצל מרדכי, ודאי שהתקיים ההיתר הרביעי שידע המן שהמלך אוהב ומכבד את מרדכי, ויתכן (השערה בלבד) שאר ההיתרים היו קיימים. קבלת עבדים מעמלק. שיטת היראים (מצוה רצט) היא שמצות מחיית עמלק לא הוטלה על כל איש ישראל אלא על המלך לבדו, וממילא פשיטא קונה אדם עבד עמלקי ומטבילו ומגיירו אין בכך כל ביטול למצות מחייתו. כאמור, בכל קניה של עבד כנעני יש תהליך שך גירות. ועל כך קיימת קושיא לגבי האיסור של קבלת גרים מעמלק. במכילתא מבואר שאין מקבלים גרים מעמלק, והאחרונים הקשו, על כך מדברי הגמ' בגיטין (נז ע"ב): "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו רבי שמואל בר שילת", הרי המן האגגי היה עמלקי, וא"כ קשיא, היאך קיבלו את בניו לקהל ה'. הרי אין מקבלין גרים מעמלק! על קושיא זו ניתנו מספר תשובות. א. החיד"א (בספר עין זוכר, מערכת ג' אות א') כותב שהבבלי חולק על המכילתא, והעיקר להלכה שמקבלים גרים מעמלק. הוא דייק זאת גם מלשונו של הרמב"ם (הל' אסורי ביאה פי"ב הל' יז) שכתב: "כל הגויים כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהם כל המצוות של תורה, והעבדים כשישתחררו, הרי הן כישראל לכל דבר". ומלשונו שכתב "כל הגויים כולם", משמע שמכל האומות מקבלים גרים ואף עמלק בכלל, שאל"כ היה לו לסייג דבריו ולומר שאין מקבלים גרים מעמלק. שיטת הרמב"ם היא שמקבלים גרים מעמלק ויש להסביר שאין בזה ביטול מצות עשה שנצטוינו להורגם (אף לא לפי דברי היראים), שיתכן לומר שעיקרה של מצוה מחיית עמלק לא נאמרה על עמלקי שבא להתגייר. ב. בספר עמק ברכה (ענין מחית עמלק) כתב שהלכה זו שאין מקבלים גרים מעמלק אינה דין בהלכות גרות, אלא זהו פרט ממצות מחית עמלק. והיינו, שיסוד האיסור לקבל גרים מעמלק הוא שאם נקבל מהם גרים נמצא שהמצוה למחותם מתבטלת מאליה, ודומה הדבר לביטול עשה בידים. וכיון שכך, אם עברו וקיבלו אותם ונתגיירו כדת וכדין – הגרות חלה, שכן אפשר שנתגיירו בפני ג' הדיוטות שלא נתנו ליבם לברר ולידע שעמלקים הם, וגרות גמורה היא. כמובן הסבר זה לא יתכן לומר על מרדכי שהיה מן הסנהדרין ודאי שידע שיש בעיה בקבלת גרים מעמלק. ג. החזו"א (יו"ד קנז, אות ה') פירש, שדברי המכילתא שאין מקבלים גר מעמלק נאמרו רק בשעת מלחמה. יום טוב