שלום הרב, לאחרונה צצה לי שאלה שקצת מעסיקה אותי, אשמח לדעת את דעותיך בנושא… אומרים ש40 יום לפני שאדם נולד יוצאת בת קול שמכריזה על זיווגו של אותו אדם, במיקרה של אסתר, איך זה יכול להיות שהזיווג המתאים לה ביותר היה דווקא אחשוורוש? שהיה מלך אכזר וגם גוי. האם יכול להיות שאסתר ״ויתרה״על הזיווג האמיתי שלה כשהלכה לאחשוורוש? יכול להיות באמת שהבת קול הכריזה בהולדת אסתר שזיווגה הוא מלך גוי? באותו נושא, אישה שלא התחתנה, ונפטרה לצערינו בלי להתחתן, יכול להיות שלא היה בעולם אדם מתאים לה, או שאולי היא פשוט פיספסה את הזיווג שלה? אשמח לשמוע את דעתך…

לשואל שלום, לפי חז"ל, אחשוורוש כלל לא היה הזיווג של אסתר, והיא מעולם לא "ויתרה" על זיווגה האמיתי. הגמרא (מגילה יג ע"ב) דורשת את הפסוק "וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (אסתר ב, ז) – אל תקרי 'לְבַת' אלא 'לְבַיִת', כלומר לאישה. אסתר היתה למעשה אשתו של מרדכי היהודי, והוא היה זיווגה האמיתי והרוחני. לקיחתה לבית אחשוורוש לא היתה מימוש של הכרזת הבת קול, אלא גזירת שמים קשה ואונס גמור. היא נלקחה בעל כורחה - "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר" - כדי לשמש כלי להצלת עם ישראל. זו היתה משימת קודש של מסירות נפש כואבת למען כלל האומה, ולא זיווג שורשי של נשמות. לכן, הבת קול ודאי לא הכריזה על מלך גוי ואכזר כזיווגה ארבעים יום קודם יצירתה. לגבי אישה או איש שנפטרו מבלי להתחתן, נראה להשיב, כי הגמרא במסכת סוטה (ב ע"א) האומרת ש"ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני", מתייחסת לפוטנציאל הנשמתי המקורי. עם זאת, בעולם הזה יש לאדם בחירה חופשית שיכולה למנוע מההכרזה השמימית להתממש בפועל. ניתן להזכיר בהקשר זה, עוד מצבים שונים שבהם ייעוד שמימי אינו מתממש בגלל מעשי האדם, כמו: א. אורך החיים: לכל אדם נגזרה קצבת חיים מסוימת בטרם היוולדו. עם זאת, התורה והנביאים מלאים בדוגמאות לכך שבחירה חופשית משנה את התאריך. הדוגמה המפורסמת ביותר היא חזקיהו המלך, שעליו נגזר למות ממחלתו, אך בעקבות תפילתו ובכיו נוספו לו 15 שנים לחייו (מלכים ב' פרק כ). ב. פרנסה: במסכת ביצה (טז ע"א) נאמר: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה". זהו הפוטנציאל שנקבע לאותו אדם לשנה הקרובה. אולם, אם האדם יבחר בבחירתו החופשית לשבת בחיבוק ידיים ולא לעבוד כלל, או לחלופין יוציא את ממונו על דברים אסורים – הוא יאבד את השפע שנקצב לו. כדי לממש את מה שנקבע לאדם מן השמים, מוטלת עליו חובת ההשתדלות. לבסוף נזכיר את דמותו של בן עזאי, שהיה יחיד סגולה ובשל דבקותו העצומה בתורה לא נשא אישה, וכך פסק הרמב"ם (הלכות אישות טו, ג) להלכה: "מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושגה בה כבן עזאי, ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אישה – אין בידו עוון". בברכה נאמנה