שלום הרב , שמעתי שעל כל חטא מקבלים עונש , וגם אם עושים תשובה גמורה על החטא עדיין יש איזשהו סבל קטן בשביל למרק לגמרי את החטא באופן מוחלט.אפשר על ידי תעניות ואפשר על ידי לקבל את הייסורים ואפשר על ידי קושי במשהו מסוים. האם זה נכון? ואם כן מה ההגיון שבזה? ושאלה נוספת שיש לי זה האם לחסידי אומות עולם יהיה חיי נצח אחרי ביאת המשיח או שהנצחיות היא רק לעם ישראל? זה ממש מטריד אותי לחשוב על זה שמתישהו פשוט הם יגמרו , כאלו זה כמו לחשוב שאני ח"ו אגמר מתישהו... נכון שאלוקים לא חייב כלום אבל עדיין טיפה מבאס.... תודה

שלום לך, ישנם ארבעה חילוקי כפרה (יומא פו עמ' א) ואכן על חלק מן העבירות לא מתכפר עד שיבואו ייסורין. אולם כבר כתבו הפוסקים שזה דווקא בחוזרים בתשובה מיראה, אבל בחוזרים בתשובה מאהבה, העוון נמחל מיד. וטעם הדבר מפני שהעוון גורם לפגם בנפש, ואין בכוח חזרה בתשובה מיראה לתקן את הפגם עד סופו. ומה שלא נתקן בתשובה נתוקן על ידי הייסורים. וכבר הסביר הרמב"ם (הל' תענית) שתפקיד הייסורים לתקן את האדם ולהעלות אותו למדרגות גבוהות יותר. והכל בחשבון מגבוה, כדי שהאדם לא יגיע לעולם הנצח עם מום בנפשו, מה שיהפוך אותו לבעל מום נצחי. עוד כתבו הפוסקים, שלימוד תורה מתקן את הפגם, ולכן מי שכתיקון לחטאו וכחלק מתשובתו, מגביר את לימוד התורה שלו, עיסוקו בתורה בא במקום הייסורים שהיו אמורים לבוא עליו. גם חסידי אומות העולם זוכים לחיי העולם הבא, כפי שכתב הרמב"ם בהל' מלכים פרק ח הל' יא. ומי שזוכה לחיי העולם הבא, יזכה לחיות לנצח. בברכה אוריאל