החפץ חיים (לאוין יב) הביא שיש מרבותינו שמנו את הפסוק ולא יהיה כקורח וכעדתו כלאו גמור. ע"פ רב וריש לקיש. רציתי לשאול אם יש הרחבה מה כלול בלאו הזה. מה זה באמת להיות במחלוקת האסורה מן התורה? האם לשנוא יהודי תמיד נחשב גם מחלוקת? האם לחדד הבדלים ביני לבין אדם אחר זו המחלוקת עליה נצטוינו (במצוות לא תעשה) אולי זה רק בקבוצות ולא אחד על אחד הרי חילוקי דעות ודאי תמיד קיימים ולכאורה ודאי מותרים, והם גורמים התנהלות נפרדת, ומתי זה כבר נחשב איסור תורה? ושנאה הוא לאו נפרד, וכי מחלוקת זה רק "לעבור עליו בשני לאוין" תודה.

שלום לך, איסור המחלוקת הוא כאשר הוויכוח בין הצדדים גולש לפסים אישיים, ובמקום להתווכח לגופו של עניין, הוויכוח הופך לדיון על האדם עצמו. מה שגורם לריחוק של אחד מחברו. אבל כל עוד יש מחלוקת שהיא לשם שמים, שעוסקת בתפיסות השונות ובדעות שונות, אין בזה איסור מחלוקת. וכך בית הלל ובית שמאי נחלקו אלה על אלה, אבל שמרו על כבוד החולקים, וכך כל הש"ס מלא מחלוקות. איסור שינאה הוא איסור נוסף. ואכן יש הסבורים שאיסור המחלוקת הוא סניף של איסור השינאה, מכיוון שדרך המחלוקת להביא לידי שינאה (וכך נראה מדברי השאילתות, פרשת קרח). אבל תתיכן גם מחלוקת בלא שינאה - והיא אסורה. בנוסף, באיסור המחלוקת כלול גם האיסור להחזיק במחלוקת, כלומר מי שיכול לבטל את המחלוקת ולהשכין שלום, ולא עושה כן, יתכן שאף הוא בכלל הלאו. בברכה אוריאל טויטו