שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • בגינה ובשדה

שותף לגינה שעובדים בה בשביעית

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

י"ט אב תשפ"א
שאלה
שלום וברכה. אני גר בבניין מגורים עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ויש לנו גינה משותפת, וקרוב לודאי שהם יעבדו בגינה בשנת השמיטה ואיני יכול למנוע אותם, האם בכך שיש לי חלק בגינה אני עובר על איסור שביתה כשהם עובדים? ואם כן האם האם יש פתרון לכך?
תשובה
שלום רב. שאלה זו תלויה במחלוקת ראשונים האם "ושבתה הארץ" היא מצות על האדם בלבד או שיש מצות עשה שהקרקע תשבות. למעשה כיון שהכרעת פוסקי זמננו כביאור הראשון, ושביעית כיום מדרבנן לרוב הפוסקים, אינך עובר על איסור. עם זאת כדי לצאת מכל ספק, ראוי להפקיר את הקרקע לפני שנת השמיטה בפני שלושה. מקורות והרחבה: כדי לענות על שאלה זו יש להקדים ולדון בשאלה, האם איסור שביעית מוטל על האדם או על הקרקע. הנה בפסוקי התורה המתייחסים לשמיטה, מצינו איסורי תורה הקשורים לקרקע ולפירות (ויקרא כ"ה ד'-ז', שמות כ"ג י"א, ול"ד, כ"א). עם זאת מצינו גם מצות עשה לשבת מעבודת הקרקע בשנה השביעית, "ושבתה הארץ שבת לה'", "שבת שבתון יהיה לארץ" וכו' (ויקרא כ"ה א'-ז', רמב"ם עשה קל"ה, חינוך מצוה קי"ב). ונחלקו הראשונים האם העשה של "ושבתה הארץ שבת לה'", הוא איסור נוסף שהעובד בקרקע עובר גם בעשה או שהוא בלא ללמד אותנו בנוסף שהאדם מצווה שהקרקע תשמוט גם אם הוא לא עובד בה בעצמו אלא ע"י אדם אחר. מדברי הגמ' בע"ז (טו:) ש"אדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית", משמע שאף שאינו עובד בפועל אלא ע"י גוי וכדומה, עובר על שביתת הארץ, וכן הבינו חלק מהראשונים (ראה אבן עזרא ויקרא כ"ה ב', תוספות ר' אלחנן בגמ' שם, מנחת חינוך מצוה קי"ב). אולם התוס' (בגמ' שם ד"ה מי) בביאור הגמ' הנ"ל, משמע שדוקא האדם עצמו מצווה על שביתת שדהו אך אם גוי עובד בשדהו אינו עובר באיסור, ואם ישראל עובד, עובר רק משום לפני עיוור (אך התוס' רי"ד הקשה על תוס' וסובר כראשונים לעיל). וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בספר המצוות (שם): "שצוונו לשבות מעבודת הארץ", כלומר שהחיוב של התורה לשבות מעבודות הקרקע זה רק ביחס לקרקע ולא חיוב שהקרקע תשבות (אולם בכותרת להלכות שמיטה ויובל, כתב: "שתשבות הארץ בשביעית ממלאכתה", ועיין יישוב לכך בשבת הארץ קונטרס אחרון א' סק"א). למעשה הכרעת גדולי הפוסקים בדור האחרון (הגראי"ה קוק בספרו שבת הארץ א' א' קונ' אחרון שם, חזו"א שביעית י"ז כ"ה, הגרשז"א בספר מעדני ארץ שביעית י"ג) , שאיסורי שביעית הם איסורים השייכים באדם בלבד, והוכיחו כן בראיות רבות, אחת הראיות שהביא מרן החזו"א (שם) היא, מכך שאף לסוברים שאיסור ספיחים מדאו', מכל מקום הרי אין חובה על האדם שיעקור את הספיחים כדי שהארץ תשבות, משמע שהחובה על הגברא ולא על הקרקע. וכעת נחזור לנידון דידן, ונראה שהדבר תלוי במחלוקת הנ"ל. שאם נאמר שהאדם מצווה בלבד כפי הכרעת פוסקי זמננו, אם כן גם אם יעבדו דיירי הבנייין בגינה המשותפת, הרי דבר זה נעשה בעל כורחו, ואם כן הוא אינו עובר על איסור, בפרט ששביעית בזמננו מדרבנן לרוב הפוסקים. אולם ראוי לחוש לשיטת החולקים, ולכן הדרך הנכונה היא להפקיר את חלקו בשדה לפני שנת השמיטה לכל זמן השמיטה, ויעשה זאת בפני שלושה אנשים, ובכך לא יעבור על איסור לכל הדעות (ראה מנחת שלמה נ"א ג' שנשאר בצ"ע אם חייב להפקיר, ועיין במעדני ארץ שביעית סי' י"ג, משפטי ארץ ח' ב'). בברכת העם והארץ,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il