שלום וברכה, בהלכות דיעות מביא הרמב"ם את המלצתו כמו חכמים נוספים לדרך האמצע. שאלתי היא מהי דרך האמצע אליה התכוון? האם הכוונה שלעיתים לנהוג כקצה אחד ולעיתים כקצה שנה או כל הזמן יש לנהוג בדרך האמצע. למשל, האם לעיתים להיות קמצן ולעיתים פזרן (בהתאם לצורך או למקרה לגופו) או יש תמיד להקפיד על איזון בהוצאות. ישר כח ותזכו למצוות

שלום לך, מלשון הרמב"ם בהל' דעות (פ"א) נראה שהדבר תלוי בגוף בעניין. שהרי על מידת הכעס כתב שדרך האמצע היא שלא יהיה נוח לכעוס, אבל גם לא אדיש למתרחש, ויכעס על דבר גדול שראוי לכעוס עליו. משמע שפעמים יש מקום לשימוש במידת הכעס. אבל על נתינת צדקה כתב שדרך האמצע היא שתמיד ייתן כפי הראוי לו, לא פחות ולא יותר, ובמידה זו אין צורך ללכת אל אחד מן הקצוות. ובסופו של דבר מהו האמצע בכל מקרה מקרה, זה נתון לשיקול דעתו של האדם בשעת מעשה. ולכן כתב הרמב"ם שם: "לפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם [=מחשב] את דעותיו תמיד ונשער אותם ומכיוון אותם בדרך האמצעית". בברכה אוריאל טויטו