יהודה בא מדעתו על אישה שבעיניו היא פרוצה, והרי הוא חלק מהשבטים הקדושים, אז איך יכול להיות שעשה מעשה כזה של בינו לבינה? האם אולי בעבר כך היו מתחתנים? ולמה עם פרוצה? או האם זה באמת נחשב שיהודה חטא כשבא עליה? לא מצאתי תשובה על הפן המוסרי של המעשה הזה והרי עלינו ללמוד מהאבות שלנו מוסר ומידות וחשוב לי ליישב אצלי את העניין הזה.

שלום (סליחה על העיכוב במתן התשובה, בעיות טכניות שתוקנו) במעשה יהודה ותמר מבואר כי יהודה בא על כלתו בדרך, תמורת שכר. דבר שהלכתית הוא מותר, כפי שמבואר ברמב"ם (הלכות אישות פ"א, ה"ד): "קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצו הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו. וזו היא הנקראת קדשה". מכיוון שמעשה יהודה ותמר היה קודם מתן תורה, נסיק שמבחינה הלכתית יהודה לא עבר שום עברה. כיום, מעשה שכזה הוא עבירה! כפי שמבאר הרמב"ם (שם) בהמשך: "משנתנה התורה נאסרה הקדשה. שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה". אך לפני מתן תורה מעשה שכזה מבחינה הלכתית היה מותר. נמצינו למדים כי הלכתית לא הייתה בעיה במעשה יהודה ותמר. אך מוסרית מעשה זה נראה בעינינו כחטא. חשוב להתמקד במסרים העולים מפרשייה זו: 1. תמר מסורה ונאמנת למשפחתה, וחפצה להעמיד צאצאים דווקא מאותה משפחה בה היא קשורה. 2. תמר מאמינה שיהודה צדיק, והיא בוחרת בדרך נועזת ומסוכנת מאוד (לעצמה ולעוברים שהיא נושאת) לעורר את יהודה לחזור לעצמו. 3. יהודה מתגלה כמנהיג ישר והגון שעל אף הבושה שבגילוי זהותו, הוא דבק באמת. אדם שמגלה שליטה על כוחותיו ולא מתחבא מאחורי השקר ממנו ראוי להנהגה ושליטה על העם. יום טוב