שאלה כללית באיסורי עריות. לא להלכה פשוט תוך כדי הלימוד חשבתי. האם איסורי העריות השייכים לגבר כגון אחות אביו חלים גם על אישה דהיינו אח אביה. או שלאו דווקא אלא רק איפה שכתבה התורה?

שלום נישואי דוד ואחיינית מותרים על פי ההלכה, בעוד במקרה ההפוך, דודה ואחין - אסורים לחלוטין ונחשבים גילוי עריות גמור. הרמב"ם (הל` איסורי ביאה פ"ב הי"ד) פסק על פי הגמרא (יבמות דף סב/ב): "ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו, שנאמר ומבשרך לא תתעלם". וכן פסק הרמ"א בשולחן ערוך (אה"ע סימן ב סעיף ו): "ומצוה לאדם שישא בת אחותו". בשו"ת הרשב"ש (סימן שיא) מבאר מדוע לא אסרה תורה לישא בת אחות כשם שאסרה תורה לישא דודתו, וכך כתב: "דבר ברור הוא כי הבעל יש לו מעלה על אשתו ואשתו נשמעת אליו, והשם אמר לה ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך, כלומר שתהא סרה למשמעתו, וגם מדרך השכל יש ראיה לזה, כי ידוע הוא שהפועל יש לו יתר שאת על הנפעל, והזכר הוא הפועל והנקבה היא הנפעלת באותו ענין, וכמאמרם ז"ל בפרק סורר ומורה אסתר קרקע עולם היתה, וכמעט שאין להביא ראיה על זה כי הוא במושכל ראשון. ומן הידוע ג"כ כי דודתו ראוי הוא לכבדה ולהיות לה עליו מעלה מצד אחות אביו או אמו, וזה לא יכזיבנו אדם כי הכל נשמעים לדודיהם ודודתם מחיוב כבוד אביהם ואמם, ולא יכחיש זה בעל תורה ובעל מוסר. ואדוני זקיני החסיד רבינו יונה ז"ל כתב בספר היראה שחייב אדם בכבוד אחי אביו ואחי אמו ממדרש חכמים ז"ל. ואחר שתי אלו יתברר מיד שאין בת אחיו ובת אחותו במדרגה אחת בנשואין כדודתו אע"פ שהם מדרגה אחת בקורבה, כי כשהוא נושא את בת אחיו ובת אחותו הרי הם חייבות בכבודו, והוא יש לו עליהם יתרון ומעלה מצד הקורבה, וחזר להוסיף עליהם מעלה מצד הנשואים אם מצד תורה אם מצד השכל, וכשנושא דודתו יהפך הענין שהוא היה חייב בכבודה וסר אל משמעתה ועכשיו תחזור היא להיות חייבת בכבודו ולסור אל משמעתו". מנגד בראש ספרו הנודע של רבי יהודה החסיד "ספר חסידים" נדפסה צוואתו המפורסמת הכוללת כמה וכמה אזהרות ומידות חסידים, וביניהם עומד ומזהיר בעניני אירוסין ונישואין על שמונה זיווגים שאין ראוי לעשותן, וכי כל המזדווג בהם לא יצליח, וכך נכתב שם: "לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו". ובכמה דפוסים (דפוס סביונטה סי` יז, ועוד) נוסף: "ואם נעשה אולי יש תקוה, אבל יש ספק". הרב חיים מצאנז בספרו דברי חיים (אה"ע ח"א סימן ח) מבאר את שיטתו של רבי יהודה החסיד שלא יהיו דבריו נסתרים מדברי הגמ' והפוסקים וז"ל: "אך באמת אין להקשות מדברי הגמרא עליו, כי הלא ידוע לנו בכמות זה שאמרו מתחלה (יבמות לט ב) מצוות יבום קודם למצוות חליצה, ואחר כך שראו שאין הדור מכוונים לשם מצוה חזרו לומר מצות חליצה קודם, כמו כן יוכל להיות שבכמות אלה הזיווגים אם היה החיתון לשם שמים כמו בדורות הראשונים לא ידעו שומרי מצוה דבר רע, ומשום הכי לא נזהרו חכמי התלמוד, ואדרבא ציוו לישא בת אחותו, והחסיד ראה שהדורות אין מכוונין יפה לשם שמים, והעלה לפי גודל חכמתו מה שיוקפד בעניני הזיווג, ובודאי אין בחכמי האחרונים לדחות דברי הקדמונים אם לא נמצא בדורות הקדמונים חולקים עליו, כי אנו כאין נגד חכמתם ותורתם וחסידותם ויראתם ועלינו לקבל דבריהם באהבה הגם שהוא נגד התלמוד", עכ"ל. והוסיף לבאר הרב אליהו קלאצקין זצ"ל בספרו שו"ת אבן הראשה (סי` לא) וז"ל: "לעניות דעתי יש מקום ליישב הפליאה העצומה על מה שצוה שלא ישא בת אחיו או בת אחותו היפוך דברי חז"ל, בהקדם מה שנתברר בנסיון לגדולי הרופאים כי מרבית הנולדים חרשים אלמים הם כשהאב והאם הם שארי בשר, כמו מנישואי בת אחיו ובת אחותו וכדומה, וכל שהאיש והאשה קרובין יותר זה לזה במשפחתם ירבה מספר הנולדים מהם חרשים אלמים וידועי חולי העורון וגירוי העצבים וכדומה, וכשאין ביניהם התיחסות קרובות יולידו חרשים אלמים אך במקרה רחוק מאוד". יום טוב