במסכת ברכות (לב/ב) מובא הקטע הבא: וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי (ישעיה מ"ט י"ד), היינו עזובה היינו שכוחה. אמר רבי לוי: אמרה כנסת ישראל לפני הקבה, רבשע, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה [נאמן בבריתו לאשתו השניה ולא זוכר מעשה הראשונה היות והשניה אינה עושה כמעשה הראשונה], אתה עזבתני ושכחתני [וכך צריך להיות. אדם נושא אשה על אשתו הראשונה שנתגרש ממנה אינו צריך לזכור הראשונה]. אמר לה הקבה (ובכל זאת הקב"ה מעודד את גרושתו, ואומר לה): בתי, יב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת "עזבתני ושכחתני"? (שם מ"ט ט"ו) הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ? אמר הקבה: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר? אמרה לפניו: רבשע, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: (שם) גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה. אמרה לפניו: רבשע, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה: (שם) וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. והיינו דאר אלעזר אר אושעיא, מאי דכתיב: גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה? זה מעשה העגל, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ - זה מעשה סיני. וענין זה לא ברור לי, האם מתכוון הקב"ה לעזוב אשתו שניה ולחזור לראשונה? הרי זו מה שמבקשת כנסת ישראל. לעומת זאת בישעיה (נ א) הוא אומר: "כֹּה אָמַר ה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם". כלומר הקב"ה לא נתן גט שילוחין לאשתו הראשונה ובכל זאת נשא אשה שניה על הראשונה ללא גט כריתות. והרי אם אדם נושא אשה על אשתו הראשונה אינו יכול לחזור אליה ולשאתה שוב, כדכתיב: (ירמיה ג א) "לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא", ואילו הקב"ה עובר על הלכה שנתן וממשיך את הפסוק ואומר: (שם) "וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה". אומר המלבי"ם: "לא כדבריך, כי זה הוא רק אם אחר שיצאה מאתו היתה לאיש אחר שאז אסור להחזיר גרושתו, לא אם זנתה, ואת לא היית לאיש אחר עי חופה וקדושין, רק ואת זנית, וגם לא זנית עם איש מיוחד רק זנית עם רעים רבים, ולכן ושוב אלי כי אוכל להחזירך, והכונה שאם היו מומרים לעא מיוחדת ככל גויי הארץ ודבקים בה לא היה אפשר להשיבם, אבל את לא דבקת בעא דיבוק עצמי רק בזנות לפי שעה, ולא בעא אחת רק התהלכת מגוי אל גוי ונסית להתדמות אל גויי הארצות, לא מדבקך באליל רק כדי להתדמות לגוים ולכן אפשר לך בתשובה". והלכה זו לא כל כך ברורה לי. נמצאנו למדים שאם היא יצאה מאתו ונישאה לאיש אחר אין הוא יכול לשאתה בשנית. אבל אם הוא נושא אשה אחרת על פניה, והיא (אשתו הראשונה) אינה נישאת לשום אדם, האם בעלה הראשון שנתפרד מאשתו השניה יכול לשוב ולשאת את הראשונה בשנית?

שלום ביאור דברי הגמרא הוא: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, טבע העולם כשאדם נושא אשה נוספת על אשתו הראשונה, הרי הוא עדיין זוכר את מעשה הראשונה, אף על פי שעזבה, אבל אתה, לא די שעזבתני אלא אף שכחתני. (ולא כפי שנאמר בשאלה). ביאור הפסוק בישעיהו (נ א): "כֹּה אָמַר ה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" - הקב"ה אור לעם ישראל שהמצב בו קיים פירוד וריחוק בינו ובין עם ישראל לא נובע ממנו/מרצונו אלא ממעשי עם ישראל, על כן ברגע שעם ישראל יתקן את מעשיו מיד יוכלו לשוב להיות ביחד כיון שאין עיכוב כלל מצד הקב"ה. נאמר בשאלה "הרי אם אדם נושא אשה על אשתו הראשונה אינו יכול לחזור אליה ולשאתה שוב..." - משפט זה איננו מדוייק! רק אם האישה התחתנה לאחר הגירושין עם איש אחר היא לא יכולה לחזור לבעלה, אבל אם האיש התחתן עם אישה אחרת הוא יכול לחזור אשתו הראשונה. ומכיון שעם ישראל פנה "לבעלים אחרים" לכאורה הוא שוב לא יוכל לשוב ולהיות עמו המיוחד של הקב"ה (ואולי רצו בזה מקצת מעם ישראל) על כך באים דברי המלבי"ם שכל האיסור לחזור לבעל הראשון קיים "רק אם אחר שיצאה מאתו היתה לאיש אחר שאז אסור להחזיר גרושתו, לא אם זנתה, ואת לא היית לאיש אחר על ידי חופה וקדושין, רק ואת זנית, וגם לא זנית עם איש מיוחד רק זנית עם רעים רבים, ולכן ושוב אלי כי אוכל להחזירך, והכונה שאם היו מומרים לעבודת אלילים מיוחדת ככל גויי הארץ ודבקים בה לא היה אפשר להשיבם, אבל את לא דבקת בעבודת אללים דיבוק עצמי רק בזנות לפי שעה" ולכן תוכלי לחזור אלי. לאחר ביאור הדברים הנ"ל, נראה שהגמרא ודברי הנביא מתיישבים בצורה יפה הן בצד הרעיוני והן בצד ההלכתי. יום טוב