שלום הרב. אני אברך כבר כמה שנים ברוך ה, והקבה חנן אותי ביצר חזק מאוד (יצר המין), אני ממש מרגיש שזה רודף אותי לא מצליח לגבור עליו, נלחם בשיניים איתו כדי לא ליפול, אני ממש נבוך בעניין, מרגיש שאני לא יכול באמת לשאוף שאיפות רוחניות שאני במצב כזה, כמובן שדבר זה פוגם גם בחיי הזוגיות והאישות אשמח מאוד לעצה נכונה. עוד אני רוצה להוסיף בעניין שלצערי אני מהרהר בכמה מנשות האברכים שנמצאים אצלינו, ברור לי שזה לא תקין כלל וכלל, אני אמור לשלוט על המחשבה, אבל כרגע אני אומר מצב נתון זה מה שקורה לי, האם אני צריך לא להגיע לשום מפגש שעושים במסגרת האברכיה כדי שלא לראות אותם? מקרה דומה יש לי גם עם אחות של אשתי שגם בה לצערי אני מאוד מהרהר, מאוד רוצה שלא וזה פשוט לא עוזב אותי, אני הייתי רוצה כמה שפחות לראות אותה אך הבעיה שכל פעם שאנחנו נוסעים להורים של אשתי לשבתות (בתדירות גבוהה מאוד) גם היא מגיעה, האם אני צריך להגיד לאשתי שלא נוסעים עוד? אשמח מאוד לעזרה, תודה!

שלום רב מאד מעריך את הכנות שלך. חלק מהכנות שבך נוגע גם לשאלה האם לספר לאשתך על הקושי שלך. הדבר באמת צריך שיקול דעת. לא כל דבר צריך לספר. צריך לדבר על דברים שאמורים להביא תועלת. לפעמים יש דברים שהם עלולים להזיק לאישה להזיק לקשר. נשים לאו בנות מלחמה. המלחמה שאתה נמצא בה לא חייבת להיות המלחמה של אשתך. אולי אתה יכול להגן עליה בלי להכניס אותה למלחמה שלך. אבל לפעמים אין ברירה וכשיש מלחמה נשים צריכות גם הם לעזור מן העורף. גם בזוגיות המלחמות שכל אחד מאתנו נמצאים בהם לפעמים אין ברירה ואנו צריכים את העזרה של בן הזוג שלנו. זה תלוי גם בך וגם בה. זה תלוי בך עד כמה המלחמה שלך לבד היא מקשה עליך טכנית ונפשית. זה תלוי בה עד כמה אתה מעריך שהיא יכולה להתגבר על קושי גדול שבו אתה רוצה לבקש ממנה עזרה. בכל מקרה שאתה מחליט לא לספר לה זה צריך להיות נקי. זה לא נובע מכך שאתה מגן על עצמך אלא שאתה מגן עליה ועל הזוגיות שלכם. אם אתה מרגיש נקיפות מצפון בעצם זה שאתה לא מספר בדרך כלל זה סימן לכך שאתה צריך לספר לה. בנוגע לעצם ההתמודדות שלך דרך ההתמודדות היא משולבת. ב"ה יש לך אישה. יש לראות כיצד אתה יכול להטיב את החיבור עימה. בין החיבור הרגשי נפשי ובין החיבור הטבעי. הדבר הנוספת היא להרבות בתפלה ותורה שנוגע להתמודדות שלך. בתפלה תוסיף אמירת תהילים שיש להם כוח לתיקון. וכן יש כוח לכך שאדם נוסע בכדי להתפלל. תפלה בכותל מערבי, תפלה במערת המכפלה, תפלה אצל צדיקי הדור. אם אתה גר בירושלם אז יש לנו ב"ה צדיקים שקבורים בה. בהר הזיתים או בהר המנוחות. תורה שנוגעת להתמודדות שלך. זה ודאי כולל ללמוד דברי מוסר ודברי אמונה שיציירו לך עד כמה היצר הוא דמיוני ואין בו שום דבר ממשי. הוא האויב שלך ורוצה לגנוב לך את החיים. דרך נוספת האי מלחמות מקומיות עם היצר. כגון כל מחשבה והרהור ללכת לטבול במקווה. או כל הרהור לקנוס עצמך בכסף לצדקה. או כל הרהור מחייב אמירת 2 פרקי תהילים. צריכים להתאים את הדבר שכדאי לעשות. הדרך הנכונה שאתה הולך בה להימנע כמה שיותר ממפגש עם נשים שאתה יודע שמעוררות הרהור היא נכונה. "ולא תתורו אחרי עיניכם" זה גם משהו סובייקטיבי שכל אחד יודע מה מעורר אצלו הרהורים. בנושא זה ודאי שאם אתה יחד עם אשתך יכול להעשות בצורה טובה יותר. אולם ש לשקול רווח והפסד כפי שכתבתי לך למעלה. יש גם את דרך הווידוי שיש אופנים שונים כיצד להשתמש בווידוי לא רק ככוח כפרה אלא גם ככוח תיקון ותשובה. צריכים לבדוק האם אתה כבר במצב של "התמכרות ליצר המיני" אם מדובר על התמכרות יש לשקול ללכת לכיוון של טיפול כנגד התמכרות. אולם דרך זו לא כדאי לרוץ אליה. יש לשקול זאת במתינות ובקור רוח. לא תמיד מרוויחים ממהלך כזה. עצם ההגדרה "אני מכור" יש בה לפעמים גאולה. אבל במקרים רבים היא עצמה מגבירה את הנפילה . והדבר האחרון שגם הוא חשוב. למרות שאתה במלחמה לזכור שרוב הזמן אתה לא במלחמה. רוב הזמן אתה בטוב ועמל בדברים טובים. לכן כל פעולות המלחמה לא צריכות לפגוע בסדר החיים רגיל שלך. [לכן המניעה מלסוע להורים של אישתך שפוגע במהלך החיים הנורמאלי צריך שיקול דעת הרבה יותר מאשר המניעה ממפגש עם אברכים] . גם אם הדבר מלווה אותך אולי במעט גם בזמן הלימוד או בזמנים אחרים עליך לזכור שדברי תורה לא מקבלים טומאה. אנו בוחרים לעשות בפועל דברים טובים. יש בהם כוח עצום לדחות את כל הדברים הפחותים. גם אם בעולם הזה אנו כבולים לחומר ולא מרגישים את אור היקרות ואת עוצמה שיש בטוב יש בהם את כל הטוב שבעולם. בעז"ה בעולם האמת הדברים יצאו אל הפועל ויראו. לכן בעיקר אתה צריך להשקיע בטוב להאמין בטוב ולהבין שזה עיקר האישיות שלך. כדאי שתקרא את ההקדמה של המשנה ברורה לספרו שמרחיב בנקודה זו. מבט זה צריך לעודד אותך להמשיך בסדר החיים ובהתעלות שלך. לקחת על עצמך תפקידים חינוכיים וכד'. עלה והצלח והיה לאיש חייל. כל טוב