למה כיום רוב האנשים ששמים תכלת בציצית, שמים מניין חוטי התכלת כמו רמב"ם או ראב"ד, למרות שנראה שרוב הפוסקים פסקו כתוספות (ביניהם משנ"ב סימן ט ס"ק ז, הגר"א בסימן י"ב סעיף א, "ולר"ת כו..." וחזו"א הלכות ציצית סימן ג, ד"ה "ל"ח ב..") תודה רבה.

שלום וברכה. אפשר לומר בפשטות שהסיבה לכך שלא נהגו כתוס', משום שלשיטתם צריך ב' חוטים שלמים של תכלת, והמחיר יקר באופן משמעותי מחוט אחד, וכיון שרבים מניחים תכלת מצד ספק תורה ולדעת האריז"ל, בזמן שאין ביהמ"ק אין את בחינת התכלת, וכמו כן יש ראשונים ואחרונים החולקים על דעת התוס', לכן העדיפו לצאת ידי חובת הרמב"ם או הראב"ד. ויותר נראה שנהגו כן, כיון שיש לנו מחלוקת בדבר (ואף אין הכרע בין עמודי ההוראה, שהרי הרי"ף לא גילה דעתו, והרמב"ם והרא"ש נחלקו), יש להכריע כדברי המקובלים, שהרי רוב מפרשי הזוה"ק נקטו כשיטת הרמב"ם או הראב"ד (זוה"ק פנחס רכח: בביאור הגר"א שם, משכנות יעקב סי' י"ג, יפה ללב סי' י"ח), וכן עולה מדברי הזוה"ק בפרשת שלח (דף קע"ה), וז"ל: "והיא חוטא חדא ורשימא בגוונהא", וכן משמע מדברי האריז"ל, שלא סבר כתוס'. ואף שיש רבים שנקטו כשיטת התוס', מכל מקום כיון שישנם ראשונים רבים החולקים על שיטת התוס' (ביניהם הרמב"ן שמות כ"ח ל"ז), וכמו כן יש סוברים, שהעושה כראב"ד יוצא ידי חובה גם לדעת הרמב"ם, לכן עדיף לנהוג כראב"ד, בפרט שכן פשט הפסוקים, הזוה"ק והמדרשים שמדובר על חוט אחד (וכן גרס הגר"א בספרי כי תצא רל"ד). ויש לצרף לכך את דעת הפוסקים, שצריך ג' חוטים לבנים (משכנות יעקב שם, וראה גר"א סי' י"א סי"ב ד"ה ואם), ואם כן שב ואל תעשה עדיף, כדי לקיים את המצוה על ודאי, מאשר לנקוט כדעת התוס', ולהכנס לספק האם יוצאים ידי חובה בעצם חוטי הלבן. ואם כן מה שנהגו כשיטת הראב"ד (או הרמב"ם), הוא מנהג נכון, וכבר אמרו בירושלמי שיש ספק בידך כיצד לנהוג, צאי לך בעקבי הצאן, ופוק חזי מה עמא דבר. בכבוד רב,