ב"ה שלום כבוד הרב ספר החינוך מצוה שפ - מצות פסח שני בארבעה עשר באייר [במדבר ט, י"א] וכן מענין המצוה מה שאמרו גם כן [שם צ"ג ע"א] שהטמא שנדחה לפסח שני הוא מי שנטמא בטומאה חמורה המעכבתו מלאכול הפסח, כגון זבים וזבות (מצוה קעח) נדות (מצווה קפא) ויולדות (מצווה קסו) ובועלי נדות. וכן טמא מת (מצווה שצח) שנטמא בטומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה וכמו שפירשנו בסדר נשא [מצוה שע"ו]. אבל אם היה טמא בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, וכן אם נגע בנבלה ובשרץ וכיוצא בהן, ואפילו ביום י"ד, הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר טבילה, ולערב כשיעריב שמשו אוכל פסחו. וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שם בפרק מי שהיה טמא וכן אם נגע בנבלה ובשרץ - שרץ מת? תודה ממשה

שלום כן. הכוונה לשרץ מת שהוא נחשב לאב הטומאה והנוגע בו נטמא טומאת ערב בלבד. הטמא טובל לפנות ערב ולאחר הערב שמש הוא נטהר. יום טוב