שלום וברכה קראתי כי תחילת כל מחזור חדש של פרקי אבות לשיטת האשכנזים (נוסח ספרד) היא: נפש: נשא, פנחס, שופטים מדוע נבחרו דוקא פרשיות אלה לתחילת המחזור של פרקי אבות ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה, מטבע הדברים בעונת הקיץ אדם נוטה להיגרר לתענוגות והבלי העולם הזה, והלימוד במסכת אבות מיישרת את האדם ומרוממת אותו. לכן נהגו לומר פרקי אבות בשבתות בימים אלו (ראה כף החיים רצב, כב). אינני יודע אם יש משמעות לפרשיות אלו בדווקא, אולם נראה שהסימן נפ"ש (המוזכרת בראשונים) לא רק מסייע לנו לזכור באיזה שבתות מתחילים סבב חדש של אמירת פרקי אבות אלא זה רמז מתאים למנהג של אמירת פרקי אבות. מסכת אבות מליאה בדברי מוסר ויסודות אמונה. אמרו חז"ל שהרוצה להיות חסיד ילמד מילי דאבות (והכוונה למסכת אבות, ראה שם רשב"א, מהר"ל, ומהרש"א). על ידי הלימוד במסכת אבות ניתן להתחזק בעבודת הנפש ולא להיגרר אחרי תאוות והבלי העולם הזה. על כן הסימן נפ"ש מתאים ביותר. הרחבה: היה ניתן לטעות שאין משמעות לסימנים כאלו ואין להם משמעות. אולם לימדונו רבותינו שאין דבר ריק בתורה שאינו אלא מקרה ואפילו סימנים שנועדו לזיכרון (יש הרבה דוגמאות, אציין לדוגמא את דברי הגהות יעב"ץ בבא בתרא מו: 'עמלק סימן'). אמנם לא נכון לבזבז זמן לחפש דרשות רחוקות להסברת רמזי הסימנים, אולם כאשר הדבר בולט ובפרט כאשר הסימן נאמר על ידי כמה ראשונים נכון למצוא בו משמעות. בשם הגדולים לחיד"א ערך גימטריאות כתב: "ודבר פשוט שאין לאבד הזמן ולטרוח בגימטריאות, רק אם יבא בנקל, בעת מן העתים, הנה מה טוב". וכתב באגרות הראי"ה (ח"א, אגרת קעט): "בהערה הראשונה ע"ד הגימ' תמהתי על ישר לב כמוך שתדקדק בכמו אלה. הנח להם לבעלי הרשומות, ידרשו כחפצם. אם יש אדם אחר שמוצא טעם בכמו אלה, כבר הדיו והנייר שוים ע"ז. וכבר אמרתי וכתבתי, שבמחשבה הגבוהה לא נמצא שום פגישה מקרית, ע"כ מחשבה של מספר גימ', באיזה צורה ודוחק שיהי', עם מחשבה של מחבר, אמיתי או מוסכם, יש להן תמיד איזה יחש מסודר, ויחש זה נותן הוא את ערכו לגרגרים כאלה. אבל כמובן אין מקום לכל דקדוק ופלפול בזה…"ע"ש. הסימן נפ"ש הוזכר בכמה ספרי ראשונים וביניהם בארחות חיים לרא"ה (ח"א, דין סדר תפלת מנחה של שבת). ראה עוד בעניין מנהג אמירת פרקי אבות בפסקי תשובות (רצב, אות ט). כל טוב!