שלום וברכה כבוד הרבנים הנכבדים של אתר ישיבה. פעם רב חשוב אמר לי שאי אפשר למכור את העולם הבא. הוא לא זמין בשבילי בשביל שאלת המשך. אני מצרף 3 סיפורים שלכאורה סותרים את זה שאי אפשר למכור את העולם הבא. אשמח שתסבירו לי איך הסיפורים מסתדרים עם זה שאי אפשר למכור את העולם הבא (נתקלתי בסיפורים במקרה ובעקבות כך השאלה התעוררה). אשמח שתתייחסו לכל סיפור בנפרד, בהתאם למספר שמופיע בתחילתו. תודה רבה רבה, אורי 1. פעם אחת בשנת בצורת לא היו אתרוגים בווילנה ובליטא כולה. שליחי וילנה יצאו לערי החוף באיטליה, ששם היו מצויים בדרך כלל אתרוגים, וכולם חזרו בידיים ריקות. נעשה רעש בעיר: איך ייתכן שלקהל המאמינים בווילנה לא יהיה אתרוג?! טובי העיר התכנסו באסיפה והחליטו כי אפשר שבשעת דחק כה גדולה לא יהיה אתרוג לקהל, אבל אי אפשר שהגאון, הודה והדרה של וילנה, יישאר בחג בלי פרי עץ הדר. הם שלחו שליח מיוחד וציוו עליו לחפש ולמצוא אתרוג אחד בשביל הגר"א ולרוכשו אפילו בדמים מרובים. יצא השליח, הלך ממדינה למדינה, טרח ויגע וחיפש, אך לא מצא מאומה כקודמיו. בדרכו חזרה הזדמן השליח לפונדק דרכים אחד ומצא אצל בעל הפונדק אתרוג יפה ומהודר כעצם השמיים לטוהר. הוא החל להעתיר עליו בדברים שימכור לו את אתרוגו, אך הלה סירב בכל תוקף. הציע השליח סכום גדול ביותר ובעל הפונדק עמד בסירובו. החליט השליח לגלות לבעל הפונדק כי האתרוג דרוש לו בעבור הגאון מווילנה. שמע זאת האיש ואמר: "אם כך, מוכן אני לתת את האתרוג חינם אין כסף, אבל רק בתנאי שחלקו של הגאון מווילנה בעולם הבא על המצווה הזאת יהיה שייך אך ורק לי". השליח לא ידע מה יעשה. מחד, מי הסמיכו למכור את שכרו של הגאון מווילנה על המצווה בעולם הבא?! ומאידך, האם עדיף שיחזור לווילנה בידיים ריקות?! הוא ניסה להציע לבעל הפונדק הון עתק בעד האתרוג הנדיר, אבל הלה עמד על דעתו וטען שגם הוא כיהודי מחויב במצוות ארבעת המינים, ואם יוותר עליה בשביל הגאון מווילנה, צריך גם הגר"א לוותר לו ולהסכים שמצוות ארבעת המינים תיזקף לזכותו בעולם הבא. השליח, לאחר כל טרחתו המרובה, לא היה מסוגל לחזור לווילנה בלי אתרוג, והסכים בעל כורחו לתנאי הזה. הוא חזר לווילנה עם האתרוג המהודר. ראשי העדה קינאו בו על שזכה להיות שליח מצווה להביא אתרוג לגר"א, אבל נפשו הייתה מרה. הוא ידע שהגר"א יהיה מוכרח לדעת על ההסכם שעשה עם בעל הפונדק בטרם יברך על האתרוג. הוא לא ידע כיצד יוכל לפצות את פיו באוזני גאון עולם זה ולגלות לו כי עשה מיקח וממכר על שכר מצוותו לעולם הבא... בערב החג נדחק שליח המצווה ונכנס לחדרו של הגר"א. בפנים נפולות וביראה גדולה סיפר לרב את כל המעשה. הגאון מווילנה שמע את דבריו, ובסופם אמר בפנים קורנות: "אין אנו יודעים מהו מתן שכרן של מצוות, אבל לדידי ברור לי שכדאי היה לי לתת במתנה את כל חלקי בעולם הבא, ובלבד שאוכל לקיים מצוות ארבעת המינים כהלכתה...". 2. "קח את העולם הבא שלי והיה רגוע" אמר רבי לוי יצחק מברדיצב לאדם מיוסר וכאוב ששכב על ערש דווי ונותרו לו שעות ספורות לחיות. לאחר שהחולה התעודד ונרגע מעט עשה רבי לוי"צ קנין עם החולה בו העביר לו את העולם הבא שלו. כעבור שעה קלה החולה הלך לעולמו. "רבי, איך עשית זאת, נתת את כל עולמך לאדם כדי שיהיה שמח ורגוע במשך שעה אחת?" שאל אחד מתלמידיו את רבי לוי"צ. ענה לו רבי לוי"צ "נוח לי למסור את עולם הבא שלי, כדי לחסוך רגע אחד של צער ודאגה מאדם חולה. 3. מעשה נוסף בעניין זה היה אצל אחד מגדולי הצדיקים בדורו של הנודע ביהודה, רבי דוד ברכה, שהבן שלו היה צריך להתחתן. רבי דוד היה במקום רחוק מאד מהמקום בו צְרִיכָה להיות החופה, ולכן שכר עגלון עם עגלה ושלושה סוסים. לפי הזמן רָאָה, שעִם עֲגָלָה כזאת בודאי יגיע בזמן. במהלך הנְסִיעָה רָאָה שמְשׁוּם מָה הַדֶּרֶךְ מִתְאַרְכֶת, וְחָשַׁשׁ שֶׁלֹא יספיק להגיע בזמן. הוּא אִבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֹ, ובקוצר רוח החל להאיץ בָּעֶגְלוֹן: "כְּבוֹדוֹ! תָּאִיץ בסוסים! בבקשה ממך! תאיץ בסוּסִים" כְּשֶׁרָאָה שֶׁהַשֶׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת לִשְׁקַע, הִתְפָּרֶץ כלפי הָעֶגְלוֹן: "מָה קוֹרָה אִתָּך, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ לְהַנְהִיג עגלה?" הָעֶגְלוֹן נִבְהַל, הוּא כיבֵּד אֶת הרב, לָכֵן שֶׁתק והשתדל להאיץ בסוּסִים. בְּסוֹף הם הגיעו וְרָאוּ שֶׁכולָם כְּבָר מַמְתִּינִים. יָרַד הָרַב מֵהעגלָה, שילם לעגְלוֹן וּפָנָה לַעֲרֹךְ אֶת הַחופָּה. בתום החופה שאל: "איפה העגלון?". התְבְּרֵר כִּי הָעֶגְלוֹן כְּבָר נָסַע חזרה. ביקש הרב מיד: "תַּשִׂיגוּ לִי עֶגְלוֹן עִם עגלָה מְהִירָה, אני חייב להשיג אוֹתוֹ מהר!", שָׁאֲלוּ כָּלָם "מה עם הריקודים, הַשְׂמְחָה, הָאוכל?" – "שׁוּם דבר, אני חייב להשיג את העגלון לאלתר! אֶת הַחופָּה כְּבָר עָרַכְנוּ... לָקַח עגלָה וְסוּסִים וְדָלק אחרי העגלון. לאחר כשעתיים השיג אותו ואמר לוֹ: "כְּבוֹדוֹ, רַצְתִּי אַחֲרִיךְ לְבַקֵּשׁ מִמָּךְ מחילה שֶׁביזִיתִי אוֹתָךָ. אָמַר לוֹ: "לא אָמְחַל לך, פָּגַעְתָּ בִּי מאד". רַבִּי דָּוִד הִסְתַּכֵּל עָלָיו וְאָמַר: "תמחל לי, בְּבַקְשָׁה מִמָּךְ אֲנִי מִתְחַנֵּן, אֲשַׁלֵּם לְךְ כַּפיצוּי כָּל סְכוּם שֶׁתְּבַקֵּשׁ". הָעֶגְלוֹן עָמַד עַל שֶׁלוֹ וְאָמַר: "לֹא מוֹחֵל לְךָ" – "אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כָּל הוֹנִי! אֶת כָּל כַּסְפִּי!" – "אֲנִי לֹא אָמְחַל לְךָ". "טוֹב, אָז תַּגִּיד מָה אֶתֵּן לְךָ כְּדֵי שֶׁתִּמְחַל!" אָמַר הָעֶגְלוֹן: "אֲנִי רוֹצָה חֲצִי מֵהֶעוֹלָם הַבָּא שָׁלְךָ!" אָמַר לוֹ רַבִּי דָּוִד: "אֲנִי נוֹתֵן לָךְ חֲצִי מֵהָעוֹלָם הַבָּא!" אָמַר לוֹ: "תִּכְתּב לִי", כָּךְ עָשָׂה וְנָתַן לוֹ, וְאָז אָמַר לו העגלון: "אני מוחל לך". עַד כָּדִי כךְ טָרְחוּ צדיקים להשיג מחילה וסליחה.

שלום וברכה לשואל היקר! א. מבחינת חושן משפט, אין למכירה זו תוקף. ב. בכל אופן יש להזהר ממקח וממכר בעניינים אלו. לגבי הסיפורים עם גדולי ישראל, צריך לדעת שיש מעלה עצומה לעסק בסיפורי מעשיות של צדיקים, וכתבו תלמידי הבעש"ט הקדוש ע"פ האמור בחז"ל, שנחשב לעוסק במעשה מרכבה, אולם אין להסיק מסקנות הלכתיות מסיפורים. אתייחס בכל אופן לג' הסיפורים: 1. בסיפור הראשון, אין התייחסות של הגר"א לעצם המכירה של המצוה אם היא תקפה, אלא רואים בסיפור את ההשתוקקות והשמחה הגדול לקיים את המצוה אפילו תמורת עולם הבא. 2. בסיפור רואים שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע מוכן לעשות הכל כדי למנוע צער מיהודי שנמצא על ערש דווי, כנראה ראה ברוח קודשו שזה מה שירגיע אותו, ולכן עשה איתו קניין על כך. 3. הצדיק רבי דוד ברכה היה מוכן לוותר על כל הונו כדי לפייס יהודי, וכשאותו יהודי ביקש שיכתוב לו חצי עולם הבא, הוא היה מוכן לכתוב לו, כיון שראה שרק בכך הוא יצליח לפייס אותו. בכל הסיפורים אין אמירה מאותם גדולים, שאכן המכר תקף כדין הלכות קניינים. מקורות: מבחינת הלכות מקח וממכר בחושן משפט, נראה שאין למכירה זו תוקף, א. כיון שמדובר על מכירה של דבר שלא בא לעולם כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' ר"ט סע' ד'), ב. הוי קניין על דבר שאין בו ממש שאינו מועיל (שם סי' ר"ג א', וסי' רי"ב א'), ג. כיון שמדובר על זכות רוחנית, וכיון שאיננו יודעים מתן שכרן של מצוות, הוי קניין שאינו מסויים, וראה עוד בהרחבה בשו"ת משיב דבר ( ח"ג סי' י"ד). ואף שנחלקו הפוסקים האם מכירת זכויות בין סוחרים כגן לגבות מס וכדו', חל מדין סיטומתא או דינא דמלכותא דינא (בפת"ש סי' רי"ב סק"א בשם שו"ת מהרש"ל סי' ל"ו משמע שמועיל, אום ראה פת"ש סי' ר"א סק"ב שיש חולקים שסיטומתא אינה מועילה בדבר שאין בו ממש), מכל מקום בנידון השאלה, שאין מנהג ודרך למכור זכויות עוה"ב, לכן אינו מועיל מדין סיטומתא או דינא דמלכותא. ואכן הפני יהושע (קידושין דף כט.) התייחס לעניין מכירת המצוות, בביאורו למס' קידושין העוסקת בתחילתה בפרטי הקניינים וז"ל: "דרבינו הקדוש לאחר שסידר כל קנינין שבעולם במה נקנין ושיש חילוק בכמה דברים בין קניין האיש לקניני האשה כגון האי דריש מכילתין ובין עבד לאמה וכל זה בקניני העולם הזה חזר לפרש קנין העולם האמיתי דלעולם הבא שאינו נקנה בשום דבר מהקנינים הקודמין שקונין קניני העוה"ז אלא בשכר קיום המצות כדאיתא במשנה דסוף פירקין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל הארץ והיינו עוה"ב". כלומר הדרך היחידה לזכות לשכר מצוות, היא ע"י קיום המצוות. ומעין מה שאמרו חז"ל, "שכר מצוה – מצוה". וכבר נשאל מעין זה רב האי גאון (הובא בשו"ת מהר"ם אלשאקר סי' ק"א), וענה, שאלו דברי הבל, "ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מעדים טובים שעשה זה לזה והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהיה וכן אמר ורשעת הרשע עליו תהיה (יחזקאל י"ח כ') כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכר לזה אלו ידעו מהו השכר לא היזה זה נותנו לזה ולא זה מקבל מזה". ותמך דבריו מהגמ' בסוטה (כא.), שביקש שבנא שהיה איש עסקים, מהלל אחיו שהיה לומד תורה, בוא ונתחלק בזכויות, ויצאה בת קול ואמרה "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו", משמע שאין תוקף למכירת זכויות של מצוה. ולכאורה יש להקשות מדברי רבנו הרמ"א (יו"ד סי' רמ"ו), וז"ל: "ויכול אדם להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה – ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו", אולם נראה שיש חילוק בין שותפות יששכר זבולון כמבואר ברמ"א, שזבולון מסייע ליששכר בכך שהוא יוכל לשבת וללמוד תורה, וללא הסיוע לא יכל ללמוד כראוי, ולכן השכר נזקף גם לזבולון (ראה בראשית רבה צ"ט ט'), ונחשב ל"תמכי אורייתא", כיון שהוא נחשב לזה שמקים ותומך את תורתו כמבואר בזוה"ק בכמה מקומות. לבין נידון שאלתנו, שהמוכר לא היה שותף בסיוע ללימוד וכעת הוא רוצה לקנות את העולם הבא של חברו. (וראה עוד בעניין יששכר זבולון בהקדמת ההפלאה על מס' כתובות, ובס' מדבר קדמות למרן החיד"א מ' ל"ו בעניין שכר הת"ח ואשתו וכו'). והנה אף שלקניין בפשטות אין חלות, עם זאת כיון שמדובר בהדי כבשי דרחמנא, וכמו כן מצינו לכמה מן הפוסקים, אופנים שהקניין חל גם בדבר שאין לו ממש או בדבר שלא בא לעולם, וכגון בהתחייבות או נדר או שבועה, וכמו כן שהחוזר בו מקניין כזה, הוי מחוסר אמנה (ראה סי' ר"ט במשפט שלום אות ג'), בפרט במקום שיש גמירות דעת גמורה וכדומה. ובנוסף לכך, יש כמה מקורות מוסמכים לסיפורים דומים להנ"ל, בתלמידי הבעש"ט הקדוש, לכן ודאי שיש ולהתרחק מכך כמו מאש. ברכה והצלחה,