בשעת ערב מאוחרת התחשק לאשתי לאפות עוגת שמרים. לאשתי לא היה קמח בבית, ואז נזכרה שיש לה את המפתח של השכנה שנסעה לחתונה מחוץ לעיר. אשתי רוצה להיכנס לבית של השכנה לקחת שני קילו קמח ולהניח על המדף סכום כסף כפול ממחיר הקמח. האם מותר לקחת את הקמח ולשלם מחיר כפול?

שלום וברכה, נפתח בסוגיות הנוגעות למקרה זה, ב"מ סא: "לא תגנבו דכתב רחמנא למה לי? לכדתניא: לא תגנב - על מנת למיקט, לא תגנב על מנת לשלם תשלומי כפל". ב"ק ס: ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער, ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער... - מאי קא מיבעיא ליה? ... ורבנן, ואיתימא רבה בר מרי אמרו: גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים, וקא מיבעיא להו: מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו, על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים? שלחו ליה: חבול ישיב רשע גזילה ישלם, אף על פי שגזילה משלם - רשע הוא, אבל אתה מלך אתה, ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו. ממקורות אלו נראה דאין היתר לקחת את הקמח, אך מדברי הרא"ש ניתן ללמוד שלא בכל מקרה הדבר אסור וז"ל: "ויראה דמיירי שעדיין לא היו מזומנין. אלא רצו ליקח גדישים של שעורים דישראל ולכשיזדמן להם גדישים דעדשים דפלשתים יחזירו להם. אבל אם היו גדישין דעדשים מזומנין אפילו אין בעלי גדישין שעורים לפנינו מותר לזכות להן גדישין של עדשים על ידי אחר וליקח גדישין של שעורים דזכות הוא לו דעדשים עדיפי טפי. וכן משמע לישנא דקרא חבול ישיב רשע גזילה ישלם דמשלם אחר שכבר גזלו". אך סייג זאת הטור והביאו הש"ך : "דוקא בדבר העומד להמכר אך לא בחפצי ביתו שנוח לו דווקא בהם". המהרש"ל חלק על הרא"ש, וכתב הש"ך שע"י סיוג הטור מתורצות קושיות המהרש"ל. השו"ע (חו"מ שנט,ב)הביא את דעת הרא"ש בשם יש מי שאומר. "אסור לגזול אפילו על מנת לשלם דבר יפה ממנו. ויש מי שאומר דהיינו אם אין התשלומין בעין שאם הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים על ידי אחר". העולה - שאין יכול לקחת חפץ מחברו על מנת להביא לו חפץ אחר טוב יותר, אפילו שמביא לו כעת את החפץ היותר טוב, אם זה מחפצי ביתו. אך אם זה לא מחפצי ביתו לדעת הרא"ש מותר. ויש לדון האם קמח נחשב חפצי ביתו? הש"ך כתב שרק אם ידוע בבירור שהבעלים לא יחזיק לעצמו את החפץ אלא ימכור מותר. אך הקצות חלק עליו ורק דבר שיכול להיות שחביב על האדם אסור לקחת אבל "כל שאינו מחפצי ביתו אינו מקפיד, ועומד למכור כל שנותן כפלים בדמיו". יוצא שלפי דעת הקצות הדבר מותר מדין זכין.