שלום כבוד הרב כאשר התרחש נס חציית ים סוף מאת השם יתברך הגיבו משה והעם בשירת הים. אך כאשר אנחנו מתבוננים בחציית נהר הירדן אשר התרחש ביוד בניסן אין לנו ציון הנס שנעשה בנהר בשום שירה. זאת גם כאשר מסתכלים על הפסוקים ביהושוע ג יש את אותה הקבלה של שמות יט בהכנה. וַיֹּאמֶר ד אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם וְהָיוּ נְכונִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשּׁוטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאותְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ד אֱלוקיכם ואַתֶּם, תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם, אַחֲרָיו. אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר, יַעֲשֶׂה ד בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת. אז אם גם יש זהות בין הפסוקים בין חציית נהר הירדן למעמד הר סיני ויש נס גדול של חציית מים מדוע אין שירת הודיה לקב"ה? עכשיו גם אם מתרצים שבקריעת ים סוף היה נס פתאומי מפוגרום ושעבוד אפשרי כנגד צבא גדול ועצום עוין. אין נס גדול על כניסה אל ארץ טובה ארץ חמדת אבות אשר הורשתי לזרעך? אם קיום ההבטחה ומימוש הברית שידעו העם וכל הגויים שהקב"ה הוא אחד ועמו ישראל נבחר על ידו אינו דבר תשועה והודאה לשם יתברך? שכן דכתיב. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ, אֶת דִּבְרֵי ד אֱלוקיכם. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי, וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי, וְהַיְבוּסִי. הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. גם זאת הפעם הראשונה שארון הברית נישא קדימה ומובל בידי הכהנים שהשני זה בחומות יריחו והשלישי בהחזירו למקומו כפי שמציין הרד"ק ת"ר כיצד עברו ישראל את הירדן? בכל יום ויום היה ארון נוסע אחר שני דגלים ואותו היום נסע תחלה, שנאמר: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן. ופרש"י ז"ל: נשתנה המסע הזה משאר המסעות, שכל זמן שמשה קיים היה עמוד הענן נוסע תחלה ומראה להם הדרך, שנאמר: ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום וגו ובענן יומם והארון אחר שני דגלים, שנאמר: ונסע אוהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות וגומר ועכשו הארון נוסע תחלה, שנאמר: הנה ארון הברית וגו עובר לפניכם בירדן, כלומר מקדים לפניכם ליכנס בתוך הירדן. ומה שאמר: ויסעו מהר ד דרך שלשת ימים וארון ברית ד נוסע לפניהם, ארונו של משה היה, שהיו בו שברי לוחות ולשון עובר מלשון ויעבור את הכושי לישנא דאקדומי הוא ע"כ.והכהנים הלוים - עד עתה הלוים היו נושאים הארון ועתה נשאוהו הכהנים להקדישו יותר מפני הנס שנעשה לפניו עתה. ואמרו רז"ל: בג מקומות נשאו הכהנים את הארון: כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו. וכשהחזירוהו למקומו וזה היה כשהיה דוד בורח מפני אבשלום, שנאמר: וישב צדוק ואביתר הכהן את ארון אלוהים ירושלם וכל זה להגדלת קדושתו. ועוד מצינו במקום אחר בבנין הבית שהעלוהו הכהנים, מעיד דוד והביאוהו לבית קדשי הקדשים. ואפשר כי לפני שנתנוהו במקומו היה שם לעולם לא מנו אלא שלוש מקומות ובכלל. שהחזירוהו למקומו הוא, ועד עתה היה הארון נוסע אחר שני דגלים ועתה נסע תחלה. ומוסיף הילקוט השמעוני על דעו כמו שנכתב וידעו מצרים כי אני השם ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו הנה וידעון אמר רבי זקפן: בין שני בדי ארון. רבי אחא בר חנינא אמר: סמכן בין שני בדי ארון. רבנין אמרין: צמצמם בין שני בדי ארון. א"ל יהושע: ממה שהחזיקו אתכם שני בדי ארון, אתם יודעים כי אל חי בקרבכם. אז מדוע אחרי כל זה אין שירה?

לשואל שלום ה"אוהב ישראל" מאפטא (פרשת בחוקותי ד"ה או יאמר) כותב, שבפעם הראשונה שנבקע הים היה הנס גדול ביותר, כי אז נפתח השער והמקור ומכח הפעם הראשונה אירע הדבר פעם נוספת, ולכן בפעם השניה כבר לא אמרו שירה. ניתן להוסיף על פי דברי "אור החיים" הקדוש (שמות יד, כז), שנס קריעת ים סוף אירע לפני מתן תורה, ולכן היה בו חידוש גדול, אך קריעת הירדן היתה לאחר מתן תורה, ואז כבר נתעלו ישראל למדרגה עליונה והניסים היו מצויים יותר בחייהם, לכן לא אמרו שירה. עוד יש להוסיף, ששירת הים מוקדשת ברובה להודיה על טביעת האויב המצרי בים, ואילו במעבר הירדן לא היו נרדפים על ידי אויב (ראה חוזה דוד תהלים סוף ספר שני). לבסוף, ראיתי מי שכותב, שאכן קריעת ים סוף נצרבה בזכרונה של האומה לדורות ואנו מציינים אותה מדי יום בסוף ברכות השחר ובתפילת ערבית, וקובעים יום טוב בשביעי של פסח, מה שאין כן בקריעת הירדן, שם לא היתה שירה, ולכן לא הונצחה לדורות. בברכה נאמנה