א. בהדלקת נרות חנוכה, האם ראוי לחכות לאיש/ה שמגיעים הביתה באיחור, או להדליק בלעדיהם? ב. למנהג הספרדים שרק אחד בבית מדליק, כאשר האבא לא בבית, מי עדיף שידליק, האמא, או הבן שמעל גיל בר מצווה?

שלום וברכה, א. אם הבעל מגיע הביתה באיחור, ראוי שיאמר הבעל לאשתו להדליק נרות חנוכה בתחילת זמן ההדלקה ושלא תחכה לו. אולם אם המשפחה מרגישה שיש חשיבות גדולה לחכות לבעל שיגיע באיחור, משום שזה יחזק משמעותית את הקישור למצווה וחביבות המצווה אצל הבעל או אצל שאר בני הבית, או שמרגישים חשיבות לחכות לו כדי לכבדו - אזי יחכו לאבא (והאשה לבעלה), ובתנאי שהוא יחזור לפני שכלה רגל מהשוק במקום שגרים. ובוודאי שאם הבעל יקפיד אם ידליקו בלעדיו, אזי יחכו לו. כל זה נכון גם לגבי מקרה הפוך שהאיש נמצא בבית בתחילת זמן ההדלקה והאשה מגיעה הביתה באיחור להדלקת הנרות, וחשוב לה להיות בהדלקה יש לחכות לה, והכל לפי העניין. ב. מי שרוצים (כך אמר לי הרב אביגדור נבנצל שליט"א) מקורות והרחבה: א. הרבה פוסקים כתבו שאם הבעל יגיע הביתה באיחור, האשה תדליק לפני שהבעל יגיע. כך כתבו ביחווה דעת (ח"ג, נא), והליכות שלמה (טז, ב), הגר"מ אליהו (מובא במקראי קודש פ"ט, הערה יא), הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג, עמ' רלג) ילקוט יוסף (תרעב, יא, עמ' רעג). אולם במנחת אשר מועדים (חנוכה, סימן י, אות ד) כתב שהמנהג הוא לחכות לבעל. וכתב שכך עדיף לעשות, משום שסוף זמן הדלקה הוא כאשר כלתה רגל מהשוק. בימינו השעה ש'כלתה רגל מהשוק' היא מאוחרת יותר מזמנם משום שיש כיום אור חשמל וסדרי החיים השתנו. הוסיף המנחת אשר שאם האשה תדליק בבית בזמן, הבעל לא יוכל לכוון שלא לצאת בהדלקתה ולהדליק אחר כך בעצמו, משום שאשתו כגופו. רק באכסנאי התירו לבעל לברך במקומו ולכוון שלא לצאת על ידי אשתו. על כן סיים המנחת אשר שהמנהג לחכות לבעל הוא מנהג נכון ויש בזה משום כבוד אב, והנח לבני ישראל אם לא נביאים הם בני נביאים הם. ומצאתי שהגר"א וייס הניף ידו שנית בתשובה (כ"י) וזה לשונו: "ואף דמילתא דפשיטא היא שאין להקל בזה לכתחילה, מ"מ בשעת הדחק כבני"ד נראה דאם יבא האב הביתה כל עוד רבים מתהלכים ברחובות ועדיין יש פרסומי ניסא באופן המלא ביותר, מן הראוי להמתין לאב משום מצוות כיבוד אב. דמאחר שכך נהגו בבית ישראל להיות כל איש שורר בביתו וכל הילדים עומדים כשתילי זיתים סביב לאבא שמדליק ראשון, נראה דמשום כיבוד אב יש להמתין לאב, ואם לא ימתינו יש בזה שמץ זלזול בכבוד אב". עכ"ל. לגבי הנימוק הראשון שכתב המנחת אשר שזמן 'כלתה רגל מהשוק' בימינו התאחרה, יש לציין שזה לא מוסכם על כל הפוסקים. הגרי"ש אלישיב (הערות על מסכת שבת) ביאר שאכן דעת הריטב"א שזמן 'כלתה רגל מהשוק' משתנה לפי המקום והזמן, וכן מדויק בדעת הרמב"ם. אולם הוסיף שרוב הפוסקים סבורים שזמן חצי שעה לא משתנה לפי המקום והזמן. למעשה סבור הגרי"ש אלישב שאם לא הדליק בתחילת הזמן, בדיעבד ניתן להדליק עד שעה שכלתה רגל מהשוק בפועל בימינו, בצירוף סברות אחרות, וכך המנהג (ראה שבות יצחק פ"ד עמ' פג, ומ"ב דרשו תרעב, הע' 36). בספר חוט שני (עמ' שיז) כתב שלאחר חצי שעה מתחילת זמן ההדלקה אין להדליק בברכה. אולם כאמור אין המנהג כן. ראה גם בשו"ת אור לציון (ח"א, מה) שכתב שהרמב"ם לא סבור שזמן 'כלתה רגל מהשוק' משתנה לפי המקום והזמן כדעת הריטב"א ע"ש (שלא כדברי הגרי"ש אלישיב המובא לעיל שהבין בדעת הרמב"ם שסבור כריטב"א). לגבי הטעם השני שכתב המנחת אשר (שהבעל לא יוכל להדליק אם אשתו תדליק לפניו), לכאורה דבריו לא מתיישבים עם מה שכתב המ"ב (תרע"ה ס"ק ט) שאשה יכולה להדליק בברכה אם היא רוצה, למרות שבעלה הדליק (ועיין במנחת שלמה ח"ב סי' נח, חלק א, אות ג שביאר דברי המ"ב). מכל מקום למנהג הספרדים שרק אחד מדליק בבית, הבעל לא יוכל להדליק אחר כך אם אשתו תדליק לפניו. בשני מקרים אין מחלוקת: א. נראה שלכל הדעות אם הבעל יקפיד אם ידליקו בלעדיו - יש לחכות לו (כך כתבו בהליכות שלמה שם, והגר"מ אליהו במקראי קודש שם). וכן להיפך אם האשה מאחרת להגיע והיא תקפיד אם לא יחכו לה – יש לחכות לה. וכבר המליצו על זה את דברי הגמרא במסכת שבת: נר חנוכה ונר שבת - נר שבת עדיף משום שלום ביתו. ב. לכל הדעות אם הבעל יגיע לאחר שכלתה הרגל מהשוק במקומם, ידליקו בזמן לפני שהבעל יגיע. אלא אם כן הם נוהגים להדליק בפנים, ואז הם יכולים להדליק כל הלילה אם יש מי שרואה את הנר, ולכן הם יכולים לחכות לבעל עד שעה מאוחרת (ראה שו"ע ורמ"א, תרעב, ב). ישנן כמה דעות מתי יש לשער ש'כלתה רגל מהשוק' בזמננו (בהנחה שהזמן משתנה לפי המקום והזמן). יש אומרים שבשעה שבע וחצי כבר כלתה רגל מהשוק (תשובות והנהגות ח"א סי' שצ, והג"ר יעקב אריאל שליט"א). יש אומרים בין השעה תשע לעשר (הגר"ש ישראלי כמובא במקרא קודש לרב הררי ד, ב). יש אומרים שבערים גדולות שעת 'כלתה רגל מהשוק' יכולה להיות עד חצות הלילה או אפילו כל הלילה (משנה הלכות ח"ד, עט). ראה במקראי קודש (שם) ובפסקי תשובות (תרכב, אות ד). נראה שהדעות השונות נחלקו מהי הגדרת 'כלתה רגל מהשוק'. האם מדובר שכלה לגמרי רגל מהשוק ואין אפילו מעט אנשים שמסתובבים בחוץ, או אפילו כאשר כלה רגל רוב האנשים, ואין הרבה אנשים המסתובבים בחוץ. בספר תשובות והנהגות (ח"א סי' שצ) כתב שגדר 'כלתה רגל מהשוק' לא קשורה לכך שאנשים מסתובבים בחוץ. אלא חז"ל תיקנו זמן חצי שעה משתשקע החמה שזה הזמן שאנשים סוגרים את החנויות, ואז בעלי החנויות יוכלו לראות נרות חנוכה. לאחר שכולם סגרו את החנויות וראו נרות חנוכה נגמר סוף זמן הדלקת נרות חנוכה. לפי ההסבר שלו כתב התשובות והנהגות שמכיוון שאנשים בזמננו סוגרים את החנויות באזור השעה שבע, על כן בשעה שבע וחצי כבר כלתה רגל מהשוק. אף שאנשים מסתובבים בחוץ עדיין, לא איכפת לנו בזה מכיוון שכולם כבר ראו נרות חנוכה. דבריו מחודשים. בפשטות הכוונה של חז"ל הוא שניתן להדליק כל עוד אנשים (רבים או מעטים) נמצאים בחוץ, ואפילו כאשר כולם כבר ראו נרות חנוכה. אגב, מה שכתב שחנויות פתוחות רק עד שבע, כמובן שהכל תלוי לפי המקום והזמן. יש לציין שלפעמים נכון לאחר את ההדלקה עבור אחד מבני הבית מסיבות חינוכיות. ראה בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקלב) שהתיר לחכות לבת שתגיע הביתה מאוחר ולהדליק יחד איתה, וז"ל: "אם הבת לא תדליק ולא תראה הדלקת נרות תתרגל ככה שלא להדליק ולבטל המצות, כי ההרגל נעשה טבע שני כמאמר החכם". ב. ראיתי שהרב עזריה אריאל שליט"א (https://www.yeshiva.org.il/ask/106455) נשאל: "אם אני בחור שגר עם אמא, יש עדיפות למי שידליק ויברך על הנרות?". והשיב: "...לפי מנהג הספרדים שבעל הבית מדליק עבור כל בני ביתו, עדיף שאמך תדליק מפני שהיא בעלת הבית. אמנם אם רצונה שתהיה שליח עבורה להדליק הדבר מותר, אלא שלכתחילה עדיף שמי שהחובה מוטלת עליו יעשה אותה בעצמו ("מצווה בו יותר מבשלוחו")". עכ"ד הרב עזריה אריאל שליט"א. אך לענ"ד צ"ע במה שהגדיר שהבן נקרא שליח שלה. אלא נראה שחיובו להדליק הוא כמו שלה ולא מדין שליח. ועיין מנחת אשר (חנוכה סי' י אות ד) שהביא מדברי שבט הלוי (ח"ד סי' סו) שהאשה היא שליח של הבעל, והמנחת אשר חלק וכתב שחיובה של האשה היא כמו החיוב של הבעל, ובפרט שאשתו כגופו. עכ"ד המנחת אשר. חיפשתי בשבט הלוי וראיתי שהוא לא דיבר על אשה אלא על שליח רגיל. אך מצאתי במשנה ברורה (תרעז יב) שכתב: "ואם אינו רוצה לזוז ממקום שסועד יצוה לאשתו שתדליק עליו בביתו ומ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו". ועיין בשו"ת מנחת אשר (ח"ג סי' כו אות ב) שלדעת שו"ע הרב החיוב של בדיקת חמץ מוטל רק על בעל הבית, ואם בעל הבית יצא מביתו בלי לצוות על בני הבית שיבדקו, שאר בני הבית חייבים לבדוק מדין ערבות. ואילו דעת המנחת אשר כדברי מגן האלף שהחיוב של האשה (ושאר בני הבית) לבדוק היא מצד עצמה, כיון שהיא גרה בבית. עכ"ד שו"ת מנחת אשר. נראה שבהדלקת נר חנוכה לכל הדעות האשה ובני הבית אינם השליח של בעל הבית, שהרי יש עליהם חובת הגוף להדליק. (אם כי יש לדון אם מצות ההדלקה היא על הבית ואכמ"ל). שאלתי את הגר"א נבנצל ואמר שמי שרוצים שידליק - ידליק. ושאלתי אם האבא נמצא אז האם יש עדיפות שהוא ידליק. ואמר שמצד הדרך ארץ מתאים שבעל הבית ידליק. אך אם האשה או הבן מעל גיל בר מצוה שם, ידליק מי שרוצים, גם אם היא בעלת הבית, (כגון בבית של גרושה או אלמנה). ואין עניין שבעל הבית ידליק. עכ"ד הגר"א נבנצל. שוב מצאתי שכן כתב הגר"א וייס בתשובה (כ"י): "אך אף בכה"ג שבני הבית ידליקו לפני האבא, נראה שלא תדליק האשה אלא אחד הילדים, דכבר ביארתי במק"א (עיין לקמן שם) דלאחר הדלקת האשה שוב אין הבעל יכול להדליק בברכה משום דאשתו כגופו, ומשו"כ עדיף שמי מן הילדים ידליק, ושוב ידליק האב בברכה מדין המהדרין שמדליקים נר לכל אחד ואחד. ולמנהג הספרדים שאינו מדליק אלא אחד אין בזה נפ"מ". עכ"ל. הרי שלמנהג הספרדים אין נפק"מ מי ידליק.