שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • שאלות כלליות

שרויה אצל ההורים

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

ב אדר תשפ"ג
שאלה
אנחנו נשואים שנה ראשונה, אני ממשפחת חסידים שלא אוכלים שרויה ומשפחת אשתי כן, אנחנו רוצים להמשיך את המנהג לא לאכול. כאשר אנחנו מתארחים אצל משפחת אשתי, יש דברים שצריך להקפיד עליהם במידה שהאוכל יהיה ללא שרויה?
תשובה
שלום רב. רבים מגדולי ישראל נהגו להקל באכילת שרויה, ואף בקרב קהילות החסידים, שהחמירו בדבר, נהגו להקל ביחס לכלים ששרו בהם מצה. ולכן בנידון השאלה, תמנעו מעצם אכילת השרויה, ומכל השאר ניתן להקל, בפרט במקום שהדבר עלול לפגוע. יש לציין שהעידו על האדמו"ר מבעלז, שאף שהקפיד באכלית שרויה, אכל ממרק שהיו בו חתיכות של מצות, כדי לא לפגוע באמו. מקורות: במ"ב (סי' תנ"ח סק"ד) כתב שאין לשרות ולבשל מצות בפסח, מחשש שנשאר מיעוט קמח שלא נילוש, וע"י השריה הוא יתחמץ. אך הוסיף בשם השערי תשובה (סי' ת"ס), שמעיקר הדין הדבר מותר. למעשה חומרא זו התקבלה בעיקר בחצרות החסידים (ראה בפסק"ת סי' תנ"ח הערה 16, גם מרן החיד"א בברכ"י סי' תס"ב סק"ג כתב להחמיר בזה, וכן מובא במנהגי הח"ח שלא אכל שרויה). אולם ברוב המקומות נהגו להקל ולאכול מצה שרויה (שע"ת שם, שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ה בשם אביו החכם צבי, וכן במעשה רב מובא שהגר"א לא הקפיד בזה, גם במנהגי החת"ס י' כ"ה כתוב שהיה נוהג לאכול קניידלך בפסח). ובביתו של מרן החזו"א עשו מעין פשרה, אכלו קניידלך, אך רק אחרי שעבר חליטה (אורחות רבנו ח"ב עמ' נ"ב). ומנהג זה השתרבב, ממה שנהגו בעבר להכין מצות עבות, ובהם אכן היה מצוי שלא נאפו יפה באמצעיתם, כפי שכתב המ"ב שם, וז"ל: "שמא נשאר מעט קמח בתוך המצות בפנים", אך כיום שעושים מצות דקות, כפי שנהוג בעיקר בקרב בני אשכנז, אין בהם שום חשש (שערים המצויינים בהלכה סי' קי"ג סק"ז), וסמכו על הגאון החכם צבי שסתר את דברי המחמירים, וכ"כ בנו בספר מור וקציעה (סי' ת"ס), ובשאילת יעב"ץ (שם), ואף הוסיף שמי שנהג שלא לאכול ורוצה לשנות מנהגו, יש להסתפק אם צריך התרה כדין נדר, עיין שם. אולם יש החוששים לדברי בעל התניא (בשו"ע הרב חלק התש' סי' ו'), שהמחמיר על עצמו, תבוא עליו ברכה, שהרי עיננו רואות שיש מצות שנשאר עליהם אחרי האפיה מעט קמח, ובפרט שהאריז"ל כתב להחמיר בכל החומרות בפסח, ומכל מקום ביו"ט האחרון יש להקל משום שמחת יו"ט. ובספר דרך פיקודיך (מצוה י"ב), כתב טעם אחר להקל ביו"ט אחרון, כיון שאם ינהגו חומרא גם ביו"ט אחרון, נראה שמחזיקים הדבר לחמץ גמור, ולא ניחא למארייהו דלימרו הכי. וראה בס' שערים המצויינים בהלכה (שם), שהביא טעם אחר בשם גליוני הש"ס (פסחים מ:) לחומרת שרויה. וראה שם שהוסיף לגבי הכלים שמשתמשים בהם לשרויה, שיש בכך כמה מנהגים, יש שנוהגים להחמיר בשרויה ואעפ"כ מקלים בעניין הכלים, וגם המחמירים, מקלים להשתמש בכלים בשנה הבאה אע"ג שלא שהו י"ב חודש, והביא כמה מקורות לכך שהכלים לא נאסרו אף במקום שיש מחלוקת הפוסקים, עיין שם. אולם למעשה המנהג הרווח להקל, בפרט בימנו כאמור. ולכן בנידון דידן, שאתם מתארחים אצל הורי האשה, אם נהגת להחמיר, תחמיר לעצמך ואל תאכל שרויה, אך לאכול מהכלים ואף ממרק עם שרויה וכדומה, יש להקל, כפי שנהגו להקל גדולי עולם שהזכרנו לעיל, וראה בס' נטעי גבריאל (ח"ב ל"ז הערה כ"ו) שהביא סיפור על האדמו"ר מבעלזא זי"ע, שהיה אוכל בליל הסדר בקערה אחת עם אמו, אף שפיררה לעצמה מצה בתוך המרק, משום כיבוד הורים, וכן בנידון השאלה, יש לשקול טוב איך להעלות את הדיון בחכמה, כדי שלא יפגעו חלילה. בברכה נאמנה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il