שלום הרב, חיפשתי מפתח תוכנה שיפתח לי תוכנה מסוימת. כתבתי חוזה עם מתווך גוי (שימצא לי מפתח תוכנה מתאים). המתווך היה אמור לקבל 29% על העסקה. המתווך אכן הפנה אותי למפתח תוכנה מתאים. אולם בסופו של דבר הוחלט שלא לפתח את התוכנה הזאת, והודענו על כך למתווך. מה שלא אמרתי למתווך שסיכמתי עם מפתח התוכנה שיפתח עבורי תוכנה אחרת. האם עלי להודיע למתווך הגוי ולשלם לו על התיווך?

שלום וברכה, אינך צריך לשלם לגוי. חתמת עם המתווך שהוא יקבל אחוזים על תוכנה אחת, ולבסוף סגרת עם מפתח התוכנה על תוכנה אחרת. על פי החוק האזרחי המתווך לא מקבל תשלום במקרה כזה, ואין חיוב על פי ההלכה לשלם לגוי יותר ממה שהוא מקבל על פי החוק האזרחי. אם היה מדובר במתווך יהודי, בית הדין היו ממליצים ואולי אף מחייבים אותך לשלם חלק מהסכום למתווך שבזכותו הגעתם להסכם (הסכום המדויק תלוי בפרטים. מדובר בערך בשישית מהסכום ולפעמים יותר משישית). מקורות והרחבות: כאשר על פי דיני עכו"ם הגוי לא זכאי לתשלום, אזי גם בדיננו אין חיוב לשלם לו לפי מה שביררתי, על פי החוק האזרחי כאשר חתמו שהמתווך מקבל אחוזים על עסקה מסוימת ולבסוף נעשתה עסקה שונה, המתווך לא זכאי לקבל תשלום כלשהו. על פי ההלכה כאשר בדיני העכו"ם היהודי לא חייב כסף לגוי, אזי ודאי שההלכה לא מחייבת את היהודי לשלם לגוי יותר ממה שהגוי זכאי לקבל על פי החוק האזרחי (ראה רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה ה ובאבן האזל שם). אבדת עכו"ם יש טעם נוסף שאין צורך לשלם לגוי. מכיוון שהגוי לא יודע מהעסקה השנייה, לכאורה הדבר נחשב כאבידת עכו"ם שאין חיוב ואף אסור להחזיר (כמבואר בחו"מ, רסו א). אמנם יש פוסקים שסוברים שבזמננו יש להחזיר אבידה לגוי והארכתי בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/137085. למסקנה אף שאין חיוב להחזיר אבדת עכו"ם לגוי, נכון להחמיר ולהחזיר לו במטרה לקדש שם שמיים. שכר מי שמתחיל את התיווך בדיני ישראל כתב הרמ"א (חו"מ קפה, ו): "ראובן היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו ואח"כ מכרו ללוי ע"י אחר חייב ליתן לשמעון סרסרותו (ב"י בשם הרא"ש כלל ק"ה סי' א')". הרי שיש חיוב לשלם למתווך שהתחיל את העסקה אף שלא סיים אותה. הנודע ביהודה (מובא בפתחי תשובה שם) ביאר שאין כוונת הרמ"א שהמתווך המתחיל מקבל את כל הסכום אלא המתווך הראשון והאחרון שותפים בתשלום. בנודע ביהודה פקפק בדברי הרמ"א וטען שברא"ש שהוא מקור דברי הרמ"א מבואר שבמקרה שללא המתווך השני העסקה לא היתה מתקיימת אין למתווך הראשון כלום. בשו"ת אגרות משה (חו"מ חלק א סימן מט) כתב להוכיח שהרמ"א צודק, והוסיף שאף הנודע ביהודה לא חולק לדינא על דברי הרמ"א שכל שהועילו מעשיו של הראשון יש למתווך הראשון חלק מסוים בשכר. המתווך הראשון תיווך דבר מסוים ולבסוף עשו עסקה על משהו קצת שונה דנו הפוסקים בכמה מקרים שהמתווך הראשון התחיל והציע עסק, ולבסוף הסתיים העסק בצורה קצת אחרת. האבני נזר (חו"מ לו) דן במקרה ששדכן אחד הציע שידוך מסוים. עשה השדכן את כל ההשתדלות המועילה וקירב דעתם. לבסוף שידך אבי הבת את בתו עם אחר. אך לאבי הבת היתה בת צעירה ממנה. אחר כך באו שדכנים אחרים שעל ידיהם נגמר השידוך של הבחור הנ"ל עם אחותה הצעירה. תבע השדכן הראשון שכר שדכנות בטענה שבזכותו נולד השידוך. האבני נזר דן בדבר והסיק שנכון שיתפשרו לתת חלק מהסכום למתווך הראשון אבל אם לא יסכימו לפשרה אין לו להוציא ממון מספק. המהר"ש אנגיל (ח"ז סי' קז) דן בדבר איש אחד שתיווך למישהו לקנות בית גדול, ולא היה באפשרותו של הקונה לקנות את הבית כי לא היה לו מספיק כסף. לאחר ששה חדשים תיווך לו מתווך אחר לקנות רק חצי מהבית, כי המוכר נתרצה למתווך השני לחלק את הבית ולמוכרו לשני בני אדם. המתווך הראשון תבע חלק מהרווח משום 'שכר המתחיל', והלוקח טען כי זהו מקח אחר. המהר"ש אנגיל דן שיש כמה ספיקות אם מגיע למתווך הראשון שכר תיווך. סוף סוף מדובר בעסק אחר ממה שהציע הראשון. ועוד שהיה רווח של ששה חודשים בין התיווך הראשון לשני. וכתב שיש לשלם חלק למתווך הראשון. אולם אם כבר שילם למתווך השני את כל הסכום, קשה להוציא ממון למתווך הראשון ע"ש. בפתחי חושן (שכירות, פרק יד, הע' י-יא) הביא כמה פוסקים שדנו בכמה מקרים דומים, וסיכם: "ועל פי דברי הפוסקים האחרונים שהבאתי כאן יש לדון בכל כיוצא בזה, ואי אפשר לפרט כל מציאות העלול לבא, והכלל הוא שכל שקירב הדבר לידי גמר יש לו חלק בשדכנות, ואם לאו אף על פי שבא לידי גמר אינו מקבל". כל טוב!