מהפסוק "אכל תאכל" דרשו שיש ייעוד חיובי באכילה, ובחסידות מדברים על העלאת המאכל לדרגה גבוהה יותר. א. אם כן, איך ייתכן שאחרי החטא (והמבול) הותרה אכילת בשר? האם אחרי החטא אנחנו מסוגלים לתקן יותר מינים ממה שהיה קודם?! ב. במיוחד קשה שיש עניין גדול סביב הבשר בתורה. קרבנות. סעודת שבת חג. אין שמחה אלא בבשר (ויין).

שלום רב לשואל היקר. א. חכמי הקבלה והחסידות מבארים, שחלק מתיקון האדם והעולם, נעשה ע"י אכילה בקדושה, שאז כל המציאות (דומם, צומח וחי) מתעלה למדרגת אדם. לפני החטא לא היה צורך לתקן את מדרגת החי כיון שהבע"ח היו מתוקנים (ורמז לכך בדברי זעירי בגמ' בשבת קיב: שאמר, אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר שהיה במדרגה של ששת ימי בראשית, שער המצוות לאריז"ל) וכך יהיה לעתיד לבוא. אולם בעקבות החטא, העולם כולו ירד ממדרגתו, לכן יש צורך לעלות גם את מדרגת החי (הטהור שיש בכוחנו לבררו), שהרי אף הבע"ח השחיתו את דרכם. ב. בתקופת בית המקדש, היה עסק גדול עם קורבנות מן החי, שאז היה כח רוחני מיוחד לברר את הטוב (ואת הנפש החוטאת הקשורה או מגולגלת) במדרגה זו. גם בשבת ויו"ט, מתעלים למדרגה גבוהה יותר, ולכן יש מצוה להתענג ולשמוח בבשר ויין. הטעם לכך, כיון שמדובר באכילת מצוה (הוא הדין לכל סעודות המצוה, כגון חתונה ברית וסיום מסכת), אז בכוחה של המצוה לברר את הטוב שבחי ולהעלות אותו למדרגת אדם כאמור. מרן הראי"ה (חזון הצמחונות והשלום) מבאר, שכיון שהפגם בדור המבול היה בין אדם לחברו, לכן עיקר הדגש הוא לתיקון "ואהבת לרעך כמוך", ואין לטשטש את מדרגות החי והמדבר. יה"ר שיתקיים בנו בקרוב דברי הנביא (ישעיה י"א ו-ט): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו, ונער קטן נהג בם. ופרה ודב תרעיה, יחדו ירבצו ילדיהן... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי - כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". מקורות והרחבה: אכן בספר בראשית (פרק א' פס' כ"ט) הוזכר היתר אכילת צומח בלבד: "הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע, לכם יהיה לאכלה". ובעלי חיים נאסרו באותה העת (ראה סנהדרין נט:) ומבואר ברמב"ן ובראשונים (בראשית שם), שלפני החטא, גם החיות לא טרפו אחד את השני, אלא הסתפקו בצומח. ואילו לאחר החטא הותר לבני אדם אכילת בעלי חיים כפי שנאמר לנח ובניו (שם ט' א'-ג'): "ויברך אלוקים את נח ואת בניו... כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל". וצריך לעמוד על הטעם בהיתר זה. והנה רבנו האריז"ל (שער המצוות פרשת עקב), מבאר תהליך עמוק זה. תחילה הוא נותן טעם למה נאסר אדם הראשון (עד נח ובניו) באכילת בשר ולא הותר אלא באכילת צומח בלבד, וז"ל שם: "הטעם הוא, כי כוונת האכילה היא לברר הטוב שבמאכל ההוא, ולהעלותו מן הקליפה והסיגים המעורבים בהם. וכבר היו כל הבעלי חיים מבוררים לגמרי, ולכן לא הותרו לו באכילה, אבל הצומח שהם העשבים ואילנות הותר באכילתם, כי עדיין היו צריכים להתברר ע"י האכילה ההיא". כלומר, האכילה היא תהליך של בירור, הנצרך לתיקון העולם, אולם לפני החטא, מדרגת החי הייתה מבוררת ללא פסולת, ולכן לא הותרו באכילת בשר. משא"כ מדרגת "צומח" הנמוכה, גם אז היתה טעונה בירור, ולכן הותרו באכילה זו, כדי להעלות את חלקי הקדושה שבעשב ובאילן, למדרגת אדם. רמז למדרגת החי לפני החטא, נמצא בדברי ר' זעירא בגמ' בשבת (דף קיב), שאמר, אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר, שהגיע למדרגת הבהמות שנבראו בששת ימי בראשית. אולם לאחר חטא אדם הראשון: "חזרו כל הבחינות להתקלקל, ובחינת נשמות בני אדם, ובחינת נפשות הבעלי חיים, אשר שתי בחינות אלו היו מבוררים כבר, והנה אז חזרו וירדו בעמקי הקליפות ונתערבו עם הסיגים והקליפות טוב ברע, כבתחילה קודם שהובררו". ולכן היה צורך לברר גם את מדרגת החי, אך לא היה כח בצאצאי אדם הראשון לברר בחינות אלו, עד שהגיע נח, שבצדקותו החל תיקון מדרגה זו, ולכן הותרו באכילת בשר. ובהמשך דבריו כותב האריז"ל שאע"פ שאנו מבררים את מדרגת החי ע"י האכילה "וחוזרין להיות חלק אבר האדם ממש", מכל מקום בירור זה אינו מושלם, ואינו מביא את מדרגת החי למדרגה שהיתה בששת ימי בראשית. וגם אין בנו כח לברר אלא בהמות טהורות שהקדושה שבהם מרובה על הקליפה. "אבל מן הבהמות הטמאות, אין בנו כח לברר כלל ועיקר כו' אלא שאדרבא תתאחז קליפת הטומאה המעורבת בהם, ותתדבק באיש האוכלם, ויסתלק ממנו כל הקדושה אשר בו". ולגבי מה ששאלת בסוף דבריך, שרואים בחז"ל שיש עניין באכילת בשר בשבתות וימים טובים, וביתר שאת יש חשיבות לבשר בסדר הקורבנות בבית המקדש וכו'. הנה בגמ' (פסחים מט:) כתוב: "תניא רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר 'זאת תורת הבמה והעוף'. כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף", ולכאורה הדברים תמוהים, מדוע נאסר לעם הארץ לאכול בשר במשך השבוע. האריז"ל ענה על כך ג' תשובות, א. שרק מי שיש בכוחו לברר ולתקן מדרגת החי, ראוי שיאכל בשר. ב. כיון שבכל ד' חלקי העשיה, שהם דומם, צומח, חי ומדבר, מגולגלים נשמות רשעים שנפטרו וזקוקים לתיקון, ואם האדם שאוכלם אינו ת"ח, "לא די שאינו מתקן אותם, אלא אדרבא, אשר שע"י מעשיו, פוגם ומקלקל את נפשות המגולגלים שם או את המאכל ההוא, יותר ממה שהם פגומים". ג. כיון שבאכילה זו הם מזיקים לעצמם: "כי אדרבה הם [הנפשות המגולגות שם] יתגברו עליו, ויחטיאוהו". (עיין מעין זה גם במהר"ל חדושי אגדות סנהדרין נט:, נתיבות עולם נתיב התורה ט"ו עמ' סג). (ועיין בשער המצוות שם באריכות שת"ח יכול לברר מדרגה א', ות"ח הבקי בחכמת הזוהר יכול להעלות ב' מדרגות, ות"ח המופלא בחכמת האמת בשורשה יכול להעלות ג' מדרגות, ולפי דבריו שם יותר קשה לברר את מדרגת הדומם והצומח, אולם מדבריו נראה שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אך כאשר מדובר בבשר, מדרגת החי, כיון שמדובר בתיקון מדרגה אחת בלבד, בזה יש ציפייה מכל אחד לתקן). ממילא ניתן להבין, מדוע יש עניין לכל ישראל לאכול בשר בסעודות שבת ויו"ט. כידוע בשבת יש עילוי לעולמות מעין הנעשה בשבת בראשית (בזעיר אנפין, ומעין זה גם ביו"ט), ויחד עם עלייה זו מתעלים כל נשמות ישראל, ואף זוכים לנשמה יתרה. ואם כן כל ישראל מתעלים בשבת ויו"ט למדרגה של ת"ח במשך השבוע. ואפשר להעמיס בדברי חז"ל, שזו כוונת חז"ל, שת"ח הוא בחינת שבת, שגם במשך השבוע, יש לו מדרגה רוחנית כנשמות ישראל בשבת, להעלות ולברר את מדרגת החי למדרגת אדם בכח התורה שבו. על מעלת שבת, שהמאכלים נתקנים בה ואין צורך בבירור מורכב כימות החול, מבואר בספה"ק ליקוטי מוהר"ן (תורה נ"ו אות ו): "וענג שבת הזה, זה בחינת אכילה בקדושה. כי אכילת ימי החל נהנה ממנה גם כן הסטרא אחרא, אבל מאכילת שבת אין חלק לס"א כלל וכלל, וזה שצוה אותנו על אכילת שבת כמ"ש (שמות ט"ז כ"ה) 'אכלוהו היום כי שבת היום לה', כי אכילת שבת נעשה קדשה ואלקות גמור בלא תערבת סיגים כלל, ויכול לפעול באכילת שבת מה שפועל בתענית". (ע"פ זה ניתן לבאר, מדוע מלאכת בורר אסורה בשבת אך אין כאן מקומו). בדרכי האכילה בקדושה ותיקון המאכל, מבואר באריכות בספה"ק (ראה אוה"ק שלח יד ועוד מקומות, שפת אמת ראה תרל"ד, באר מים חיים שלח טו יט, פרי צדיק עיו"כ, טהרת השולחן ועוד). גם בתקופה שבית המקדש היה קיים, שאז יש עילוי רוחני גדול לעם ישראל ולעולם כולו, היה צורך בהקרבת קורבנות, כדי לתקן את מדרגת החי ואת נפשות החוטא ביתר שאת. וכן כותב האריז"ל ביחס למה שנהגו לזכור את חורבן בית המקדש באכילה (ראה שו"ע או"ח סי' תק"ס), וז"ל (שם עמ' ק"ה): "עוד צריך שתדע, שצריך האדם להיות זוכר בתוך אכילתו, חורבן הבית, כנזכר פרשת תרומה דף קנז, ויהיה עצב בלבו ודואג, כי בזמן שבית המקדש קיים, הייתה השכינה אוכלת באופן אחר יותר מעולה ומשובח, ממה שהוא עתה אחר החורבן, והיו נתקנים מאד העולמות בתיקון יותר משובח". מרן הראי"ה (חזון הצמחונות והשלום ו'-ז'), מבאר שלאחר החטא, לפי מדרגתנו המוסרית, אין לעודד אנשים להימנע מאכלית בשר בעלי חיים, כיון שלאחר דור המבול, ירד האדם לשפל המדריגה כפי שכתוב (בראשית ו' יא): "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס". וכיון שהפגם הגדול היה בין אדם לחברו, בענייני ממון ועריות, לכן מכוונת אותנו התורה הקדושה, לשים את עיקר המגמה לתיקון החברה. וכדי לחזק מדרגה זו של "ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט יח), לכן התירה לנו התורה לוותר לזמן מסויים, על המדרגה המוסרית ביחס לבע"ח, והתירה לנו אכילת בשר, כדברי חז"ל (קדושין פב.), שכל הבריות לא נבראו אלא לשמש את האדם. ואם כן כל עוד לא תיקנו את מדרגת בן אדם לחברו כראוי, ממילא יש בכך סימן שעדיין מדרגת החי לא תוקנה, ולכן יש לנו תאווה לאכול בשר. אך לעתיד לבוא שמדרגת האדם תתעלה למדרגתו הראויה, ומדרגת החי תחזור למדרגה שהיתה לפני החטא, כדברי הנביא ישעיה (י"א ו-ט): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו, ונער קטן נהג בם. ופרה ודב תרעיה, יחדו ירבצו ילדיהן... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (חזון הצמחונות והשלום י"ב ל"ב, וראה שדי חמד מערכת אכילה, אכילת בשר). בברכה רבה,