הופיעה באתר כאן תשובה של הרב, להכשיר את הטחינה בדיעבד, על סמך הדעה (שאינה העיקר בשו"ע), שמאכל שנאכל חי על ידי הדחק אין בו משום בישולי נכרים. לכאורה יש סברה אחרת להתיר - משום דבר שאינו עולה על שולחן מלכים, שאין בו משום בישולי נכרים. נכון שטחינה וכד’ היא מאכל מקובל וחשוב, אך הגוי לא מכין את הטחינה, אלא רק קולה את השומשום, והקלייה הזו לא יוצרת מאכל ש"עולה על שולחן מלכים", שהרי לא מגישים כמאכל גרגרי שומשום. דהיינו שהשומשום לא נאסר, ואם כן, מותר ליהודי לעשות ממנו עכשיו טחינה ושאר מאכלים חשובים. ואם כן, לכאורה אין בזה בעיה, ומותר לכתחילה. האם אני טועה?

לפי מה שאמרו לי טחינה עולה על שולחן מלכים, וכל הדיון בעולם התורני נפתח מפני שזה עולה על שולחן מלכים, שאם היה כדבריך לא היו כלל מתחילים לדון בזה.