בפרשת ויצא, בראשית כט ד-ו: וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן. מצוין המפגש בין יעקב לבני חרן. יעקב שואל על לבן והם לא רומזים לו אפילו להיזהר מהאיש או על עברו המפוקפק. האם שמרו בני חרן על לשונם ולא דיברו לשון הרע?

שלום רב. באור החיים הקדוש מבואר שאכן רצה יעקב לדעת ששאל "השלום לו", אם הם שלמים עמו, והם התחמקו ואמרו "שלום" סתם, והכוונה שלכל מה שאתה שואל שלום, ומה שאמרו לו שרחל באה עם הצאן, הכוונה שרצו להראות ליעקב שהם חיים בשלום עם לבן, ולכן הוא שולח את בתו הקטנה לבד עם הצאן ואינו חושש שהם יזיקו לה. והטעם לכך שהם ענו באופן כללי, מבואר בפירוש המושב זקנים, שהם לא רצו לשקר וגם להוציא דיבה רעה, ולכן ענו "שלום" סתם ולא "שלום לו", ואולי מתוך דבריהם הוא הבין עם מי יש לו עסק. בכל אופן איני יודע אם אותם אנשים באמת הקפידו על שמירת הלשון או רק פחדו מלבן. יש לציין שרבנו עובדיה מברטנורא (אבות פרק ה משנה ז) מביא מדברי אנשי חרן חיזוק לדברי התנא במסכת אבות שמונה שבעה דברים בחכם, ואחד מהם הוא "על מה שלא שמע אומר לא שמעתי", ומשמע שהיו אנשי מידות ודרך ארץ באופן יחסי וזה מתחבר לפירוש הנ"ל שהם גם נזהרו מלשון הרע. וז"ל רבנו עובדיה (שם): "אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ומצינו באנשי חרן (בראשית כ"ט) כששאל מהם יעקב השלום לו, אמרו לו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן, כלומר, זה אנו יודעים, ואם תשאל יותר, הנה רחל בתו באה עם הצאן והיא תגיד לך, כי אנחנו לא ידענו יותר מזה". בברכה רבה,