שלום, אם אדם לא כיוון בברכת האבות בתפילת 18 הוא לרוב הדעות לא יצא ידי חובה (לפי מה שהבנתי). האם הוא גם אמר ברכות/תפילה לבטלה? האם זה משנה אם זה היה בשוגג או במזיד? אם אפשר אשמח אם תוכלו לצרף מקורות. תודה רבה.

שלום לשואל היקר! מי שלא כיוון בברכת אבות צריך לחזור ולהתפלל (שולחן ערוך קא, א). אמנם בימינו לא חוזרים להתפלל משום שבימינו יש סיכוי גבוה שגם כאשר חוזר ומתפלל לא יכוון (רמ"א, בן איש חי בשלח ה, כף החיים ס"ק ד). הברכות שבירך בדיעבד אינן נחשבות ברכות לבטלה (כף החיים שם, אשי ישראל יא הע' כ בשם הקהילות יעקב והגרש"ז אוירבך מנחת אשר שמות כב א). הרחבה: הגרש"ז אוירבך כאמור (אשי ישראל שם, הליכות שלמה פ"ח, הע' יא) נקט שתפילה שלא כיוון בה בברכת אבות או שלא אמר 'ותן טל ומטר לברכה' בחורף - נחשבת תפילה, ואין הברכות נחשבות ברכות לבטלה, ועולות למאה ברכות שצריך לומר בכל יום. יש לעיין בדעת המשנה ברורה בעניין זה. מדברי הביאור הלכה (סי' קא ד"ה 'והאידנא') משמע שחשש שהברכות נחשבות לבטלה, ולכן התקשה איך מי שלא כוון באבות יכול להמשיך בתפילתו? על כן הציע הביאור הלכה שמי שלא כיון באבות ימתין באתה גיבור ויכוון לצאת בחזרת הש"ץ שמברך ברכת אבות. אולם הביאור הלכה הביא גם את דעת החיי אדם שמבואר מדבריו שימשיך בתפילתו והברכות אינן לבטלה. ואולי המשנה ברורה אינו סבור שהברכות הן ממש ברכות לבטלה, אלא כוונתו שאף שהברכות אינן לבטלה (ועולות למאה ברכות, ולא צריך לומר אחרי אמירתן "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"), מכל מקום לא ראוי להמשיך בתפילתו כיון שהוא יברך ברכות שאינו עתיד לצאת בהם ידי חובה, ולכן דקדק בלשונו ולא קרא לברכות "ברכות לבטלה", אלא "ברכות שלא יצא בהם". עוד יש לציין לדברי המשנה ברורה (תפח ס"ק יב) שמי שלא אמר 'ותן טל ומטר' בחורף הרי שהברכות שבירך הן ברכות לבטלה. אולם יש לחלק, שאם לא אמר 'ותן טל ומטר לברכה' - הברכות נחשבות ברכות לבטלה כי חסר לו חלק מעכב מגוף התפילה, מה שאין כן כשלא כיוון באבות, אפשר שהברכות אינן לבטלה, כיון שסוף סוף אמר את כל מה שצריך לומר בגוף הברכה. ואולי גם לגבי ותן טל ומטר המשנה ברורה לא התכוון לומר שהברכות הן ממש לבטלה, אלא כוונתו שהברכות כעין לבטלה וצ"ע. למעשה נוהגים העולם כחיי אדם להמשיך בתפילה ולא כהצעת המשנה ברורה, ולכן הציע הגרש"ז לעשות כפי שנאמר בשם החזון איש להרהר בליבו מברכת אבות ואילך עד מקום שעומד, וכן להשתדל לכוון היטב במודים ע"ש (הליכות שלמה פ"ח, ט). יש להוסיף שמסתימת הרמ"א וכל הפוסקים שלא פקפקו איך ימשיך בתפילתו מי שלא כיוון באבות - נראה שסברו כחיי אדם שלא החשיב את הברכות לבטלה. בקונטרס הזכרונות (ח כז) שכתב הגרח"ק בשם החזון איש: "הטועה בתפילה (כגון ששכח יעלה ויבא) וחוזר, נחשב גם התפלה הראשונה למנין מאה ברכות". והעיר הגרח"ק: "עי' או"ח סי' קפ"ח ס"ט, ומ"ב סי' ק"ח סק"ט וסקל"ב)". עכ"ד הגרח"ק. ועי' בהערות 'הן זכרונן' שביארו באריכות את הערת הגרח"ק. ועי' גם במנחת אשר שמות (כב א) שביאר בהרחבה שמוסכם על הראשונים וכן מבואר בפוסקים להלכה שהתפילה הראשונה לא יצאה לבטלה, אלא שאין בכח תפילה זו לפוטרו ולהוציאו ידי חובה אף שתפלתו תפלה. ובחידושי הגר"ח מבריסק (ברכות כו:) כתב לחלק בעניין זה בין יעלה ויבוא שהוא רק חיוב הזכרה וממילא אם שכח - תפילתו נחשבת תפילה, לבין טעה בטל ומטר שהוא מסדר התפילה ואם טעה הרי ששינה ממטבע שטבעו חכמים וכאילו לא התפלל כלל. עכ"ד. ושמחתי לשמוע לאחר זמן בשיעור של הגר"א וייס שליט"א (בנושא 'כוונה באבות', פרשת וארא, תשפ"ו) שהסביר בדעת המשנה ברורה שאין הברכות לבטלה, ודקדק בלשון המשנה ברורה שלא כתב שהברכות הן לבטלה כפי שכתבנו לעיל. וכן אמר הגר"א וייס בשיעור הנ"ל, שמסתימת הפוסקים נראה שלא חששו שימשיך בתפילה (וכפי שכתבנו). לגבי דברי הרמ"א שהיום אין לחזור, עיין יביע אומר (ח"ג סי' ח).