בפרשת יתרו מופיע היצוג המלא בתארים של יתרו - כהן מנהג, חותן משה. ואח"כ פעמים שמופיע חותן משה ופעמים שמופיע יתרו. באחת הפעמים שמופיעות המילים "חותן משה" מסביר רש"י כדי לחלוק לו כבוד כמו חותן המלך. והרי התורה חוסכת במילים. מדוע יש פעמים שמופיע רק שמו של יתרו כמות שהוא ופעמים אחרות (רבות) חותן משה? האם לא היה מספיק פעם אחת לצין ולחלוק כבוד ליתרו? ואם כן, מדוע התורה לא מצינת בכל הפעמים חותן משה?

שלום רב לשואל היקר. בכל מקום שמוזכר שיתרו חותן משה יש סיבה לכך. בתחילת הפרשה כבר ציינת מדוע, בהמשך יש סיבות נוספות, לדוגמא בהצעה של יתרו למשה למנות מערכת משפט (שרי אלפים, מאות וכו') הסיבה שמוזכר שהוא חותנו, מפני שהוא היה האדם הכי מתאים להציע הצעה זאת. אם משה הייה מציע, העם היה נפגע. אם העם היה מציע, משה היה נפגע. אבל כשיתרו מציע, ההצעה מתקבלת, כי הוא מציע כחותן, כאבא של אשתו שדואג לבת שלו, האדם הנכון במקום הנכון. גם בפעם האחרונה שיתרו מוזכר כאשר התורה מספרת שמשה שילח אותו לארצו, התורה ציינה שהוא חותנו, אולי לומר שלמרות שהיה חותנו לא עשה לו פרוטקציה ולא נתן לו מה שלא מגיע לו, שהרי יש אומרים שרצה חלק בארץ ולא קיבל, ויש אומרים שלא נתן לו להישאר למתן תורה כי לא היה בשעבוד מצרים ולכן לא זכה להיות נוכח במתן תורה. בברכה נאמנה,