שלום וברכה, אני גר בירושלים. יש לי חברים שומרי תורה ומצוות שגרים בערים שאינן מוקפות חומה, ויש לי חברים שאינם שומרים תורה ומצוות בתוך ירושלים. אם בי"ג באדר אני אפגוש את החברים שומרי התורה והמצוות, מותר לי להביא להם משלוח מנות לפני פורים? או שעדיף שאתן משלוח מנות בט"ו אדר בירושלים לחברים שאינם שומרים תורה ומצוות? שהרי בוודאות לא יברכו על האוכל, חלקם לתיאבון וחלקם להכעיס.

שלום לשואל היקר, חושבני שלא קשה למצוא איזה שכן אחד שומר תורה ומצוות ולהביא לו משלוח מנות. יש בעייתיות לתת משלוח לחבר שאינו שומר תורה ומצוות משום שהוא לא יברך על האוכל. אך אם לא תמצא שכן דתי לתת לו, אזי אתה יכול לתת לחבר שאינו שומר תורה ומצוות, שאינו עושה להכעיס, ואתה יוצא ידי חובת משלוח מנות. מקורות והרחבה: אם תתן משלוח מנות לחבר לפני פורים לא תצא ידי חובת המצווה משום שלא נתת ביום הנכון. אך אם תתן את המשלוח לפני פורים לשליח ותבקש מהשליח לתת את המשלוח לחבר בפורים נחלקו הפוסקים אם זה מועיל (ראה באר היטב תרצה ז, תורה לשמה סי' קפח, ערוך השולחן סע' יז). אך יש כאן ספק נוסף אם אדם שגר בירושלים שמחויב לעשות את הפורים בט"ו יוצא ידי חובה בנתינת משלוח מנות למי שחייב לעשות פורים בי"ד (ראה מקראי קודש לרב הררי פרק יב הע' מט שהביא בזה דיעות). לגבי משלוח מנות לחילונים, יש כאן שתי שאלות: א. האם מותר לתת משלוח מנות לחילוני שהוא לא יברך על המאכלים? הגרי"ש אלישיב אוסר לתת לו משלוח מנות (מקראי קודש פרק יב הע' מ). לעומת זאת הגר"ש ישראלי מתיר כי יש לתלות שאולי הוא לא יאכל אלא יתן למישהו אחר, כפי שקורה לפעמים בפורים. דעת הגר"א נבנצל שאם הוא ייעלב ויגיע לשנאה מותר, וכן אם זה יעזור למנוע ממנו לאכול מאכלים לא כשרים מותר. הגר"מ אליהו אמר שניתן להפקיר את המשלוח לפני שנותנים לו, אך אז לא יצא ידי חובת משלוח מנות כי המשלוח לא שלו (כל הדעות האלו הובאו במקראי קודש שם). [צריך לי עיון בדברי הגר"מ אליהו שלכאורה לא מועיל שהפקיר, כי סוף סוף הוא מכשיל אותו בכך שהגיש לו אוכל שלא יברך עליו. שוב מצאתי שבמקראי קודש (שם) הביא בשם גאון אחד שלא הסכים עם הגר"מ אליהו בזה]. מצאתי שהג"ר יעקב אריאל שליט"א (באתר ישיבה) לא התיר לכתחילה לשלוח משלוח מנות לחילוני אך סיים: "אם בכל זאת אין לך ברירה, כתבו הפוסקים שאם מקיימים מצוה בכך מותר להגיש מאכל ליהודי שאינו מברך". נראה לי שדברי הגר"י אריאל מבוססים על המשנה ברורה (קסט יא) שמותר לתת צדקה לאדם שאולי לא יברך שלא מפקיעים מצות צדקה בשביל חשש שמא לא יברך. אמנם סיים המשנה ברורה (שם): "אך אם יודע בודאי שלא יברך אסור ליתן לו אף בתורת צדקה ודוקא אם מתוך רשעתו אבל אם מתוך אונסו שאינו יכול לברך לא נפקע מצות צדקה בשביל זה [פמ"ג]". כנראה הגר"י אריאל סבור שסתם חילונים דינם כאנוסים, משום שהם כתינוקות שנשבו. וכן הביא המקראי קודש (שם) בשם גאון אחד. וראה שו"ת מנחת אשר (ח"א סי' י) שהחילונים בימינו דינם כתינוקות שנשבו. ב. שאלה שנייה אם אתה יוצא ידי חובת משלוח מנות בנתינה למי שאינו שומר תורה ומצוות, שהרי נאמר "איש לרעהו", ויש פוסקים שסוברים שמי שאינו שומר תורה ומצוות אינו בכלל 'רעהו במצות' לעניין זה (הגר"ח קנייבסקי מקראי קודש נספח ט עמ' רמה). והגר"א נבנצל שליט"א נשאל: "האם במשלוח לחילוני יוצא ידי חובתו?" והשיב: "תלוי, אם הוא מומר, דהיינו שהוא כופר בתורה ואינו מאמין בה, אינו יוצא ידי חובתו. ואם לאו - קיים את המצוה" (ירושלים במועדיה עמ' תיג). אך יש אומרים שלא צריך לעניין זה רעהו במצוות (הגר"מ אליהו מקראי קודש פרק יב הע' מ). ויש אומרים שאם אינו עושה להכעיס נקרא רעהו. וודאי דרובא דעלמא אינם בגדר רשע להכעיס (הגר"ש ישראלי שם). בחזון עובדיה פורים (עמ' קמב) כתב: "ואם שולח לחופשי שאינו שומר תורה ומצוות ומחלל שבת בפרהסיא, אם הוא כיודע רבונו ומורד בו, לא יצא, מאחר שדינו כגוי. ואם אינו אלא כתינוק שנשבה בדיעבד יצא. ולכתחילה יש לשלוח לעמיתו ירא שמים השומר תורה ומצות". יש מקום לדון במשלוח מנות למי שאינו שומר תורה ומצוות לפי שני הטעמים שיש במצוות משלוח מנות. לפי הטעם שמצוות משלוח מנות הוא כדי להרבות באהבה ואחווה כדברי רבי שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי, יש לומר שזה דווקא במי שמצווה לאהוב אותו, מה שאין כן במומר להכעיס. אך למעשה היום צריך לאהוב את אחינו שאינם שומרים תורה ומצוות (למעט אולי יחידים ממש), כמבואר בהרחבה בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' י). ויש לדון לפי הטעם שכתב תרומת הדשן שטעם מצות משלוח מנות הוא כדי שיהיה לכולם אוכל לסעודת פורים, אפשר שאין מצווה לתת לחילוני משום שלא יכוון לקיים את מצוות הסעודה. אלא שאין הכרח בכך ואולי הוא כן ישב לסעודת פורים. ועוד שאפשר שסעודת פורים לא צריך כוונה (ראה פמ"ג משב"ז תרצה א, ומ"ב תרצה ד). אך אפשר שבמומר לכולי עלמא לא יצא בלי כוונה כי אינו חושב כלל שהוא עושה מעשה מצוה, וכעין מה שכתב השולחן ערוך (תעה ד): "אכל מצה בלא כוונה, כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטים לאכול, יצא ידי חובתו כיון שהוא יודע שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה; אבל אם סבור שהוא חול, או שאין זו מצה, לא יצא". וביאר המשנה ברורה (ס"ק לז): "אבל אם היה סבור וכו' - כיון שלא ידע כלל שהוא עושה מעשה המצוה ואפילו בלא כפאוהו עכו"ם ומעצמו טעה ג"כ לא יצא". עכ"ל המ"ב. וצ"ע. פורים שמח!