שלום בגדול מה תכלית החיים? מה המטרה? התשובה שאני מכיר מדרך הטוב להטיב , לא הבנתי מדוע הטוב לא מטיב ישר בלי כל מיני תנאים והתמודדיות בכלל בשביל מה צריך את זה אם בסוף כולם מתים והמטרה היא לפי חז"ל להנות מזיו השכינה , אם זאת המטרה אז ה יכול לתת לכל הנבראים להנות מזיו השכינה ללא תנאים וכוחות טוב ורע ומטלות שעל האדם לעשות ולא לעשות,מכיר את התשובה של בושה ממתנות חינם נעזוב את זה שזה עניין סובייקטיבי,מה יש להתבייש מבורא עולם שהכל שלו גם ככה? אין מה לדעתי..אשמח לתשובה (בבקשה להשתדל לא להפנות אותי לקרוא ספרים) תודה.

בס"ד שלום רב, אפתח מבקשתך בסוף - לא להפנות לספרים. אחר בקשת המחילה, זוהי בקשה לא צודקת. אין דרך להשיג בעולם הזה דברים משמעותיים ללא מאמץ. לא בחכמות החול, אי אפשר להבין היטב מתמטיקה ללא תרגול. לא בתחביבים, לדוגמא, אי אפשר להיות טוב בספורט אם לא משקיעים זמן ומאמץ בהתקדמות. כדי להבין את מבנה העולם הפיזי באופן עמוק ומדויק, עד כמה שידינו משגת, נדרש מאמץ לימודי גדול - שאל את הסטודנטים למדעים מדויקים. אז מדוע כאשר הדבר נוגע ליסודות חיינו הרוחניים, למגמת ומהות החיים מצפים להבין הכל לעומק באופן מיידי? אין תחליף ללימוד מסודר וקבוע של נושאי האמונה. שאלותיך מצויינות, מלמדות על מחשבה מעמיקה ואכפתית, ועל כן אנסה לתת כמה כיווני חשיבה, ואידך זיל גמור. הנחות היסוד של השאלות נובעות מנסיון הבנה מוחלטת את הבורא, וצמצומו לתוך תבניות ויכולות החשיבה האנושיות-מוגבלות שלנו. כאשר חכמים מבארים טעמים לבריאת העולם, למטרת החיים, אין הם מתכוונים לומר שזהו הטעם האחרון, אלא אחד מן הטעמים שאנו מצליחים להשיג בשכלנו. לפי האופן בו אנו קולטים את העולם, אנו רואים שאפשרות ההנאה הגדולה ביותר היא בעבודה האישית שלנו לקבל שכר. אכן יכול היה רבש"ע לברוא אותנו אחרת, אך הוא בראנו כפי שאנו עכשיו, ועם זה אנו חיים ולפי זה מנהלים את חיינו. עניין הבושה הוא לא סובייקטיבי אלא בעיקר עניין של בגרות נפשית. כל אדם בוגר ובריא בנפשו רוצה להיות עצמאי, לחוות את מעשיו ובחירותיו, ואף לשלם על כך את המחיר אם צריך. וממילא בעבודת ה' - הבריאה מתפקדת בדומה, אדם בוגר רוצה להנות מפרי ידיו. אם רבש"ע היה בורא מנגנון אחד ל'חיים הרגילים' ומנגנון שני ל'עבודת השם' אזי היה פיצול עמוק בין חיינו לעבודת ה'. הדברים בנויים כך, לפי הבנתי, על מנת שאנו נוכל לחיות את קרבת ה' כדבר הכי ממשי ומחיה, כמו דברים גשמיים אחרים, לפחות. מגמת החיים היא לדבוק בבורא עולם, שהוא מקור החיים, מקור האמת הצדק והמוסר, ובזה העולם והאדם יבוא לידי סיפוקו והשלמתו. בהצלחה רבה