1. מדוע מותר לאכול דבש הרי היוצא מהטמא(= דבורה שאסור לאוכלה) – טמא? 2. מדוע מותר לשתות חלב שיוצא מהפרה כשהיא חיה והרי אסור לאכול אבר מן החי?

1. בגמרא בכורות(ז:) מבואר שההיתר לאכול דבש הוא בגלל שהדבש לא ממוצה מגוף הדבורה אלא רק עובר בגופה שמעובד מפרחים שאוכלת. [הסבר נוסף נלמד דווקא לדבש דבורים מהפסוק:" וכל שרץ העוף...שקץ הוא לכם "(ויקרא י"א 23) שהוא אסור והיוצא ממנו מותר.] 2. החלב מתמצה מגוף הפרה לכן אין את ההיתר שיש לדבש. פרה בחייה אסורה באכילה עד שישחטו אותה וכמו שאסור לאכול אבר מן החי כך צריך להיות אסור לשתות את החלב. לכן הגמרא בכורות(ו:) לומדת מהפסוק:" ארץ זבת חלב ודבש "(שמות ג' 17) שמתוך שהתורה משבחת את ארץ ישראל בחלב סימן שהוא מותר באכילה. (אין ללמוד מכאן גם על דבש כי אולי הכוונה לדבש תמרים) ההיתר לשתיית חלב הוא דווקא מפרות כבשים ועיזים ולא מבהמות טמאות כגון חזיר וגמל. וגם כאשר הפרה טרפה(= שיש לה מחלה שעלולה למות ממנה, חכמינו קבעו אלו דברים הופכים אותה לטרפה, אין לשתות את החלב שלה כדין היוצא מהטמא – טמא. חכמינו אסרו חלב של פרה שנחלב אצל גוי כאשר ישראל לא ראה את החליבה – מחשש שהוא חלב של טמאה. וכן חכמינו אסרו גבינה שנעשתה אצל גוי בלי השגחה של יהודי אף כאשר הגבינה נעשתה מחלב של ישראל מחשש שהגוי גבן את הגבינה עם חומר שאסור באכילה. קיימת מחלוקת האם גם אבקת חלב של גוי נאסרה או רק חלב ניגר. (יש שמצאו הצדקה לשותים גם חלב ניגר כאשר קיים חוק שאוסר לערב חלב טמא) הרבנות הראשית אוסרת להביא לארץ מוצרים שיש בהם חלב ניגר של גוי וגבינות שנעשו מחלב ניגר של גוי אף שהיתה השגחה בזמן עשיית הגבינה. הרבנות הראשית מתירה להביא מוצרים שיש בהם אבקת חלב של גוי או שיש בגבינות מחמצות שגודלו על אבקת חלב של גוי רק כאשר מציינים את זה על אריזת המוצר. וכן הרבנות הראשית מתירה להביא חמאת גוי כאשר הדבר מצוין על האריזה כי אכילת החמאה תלויה במנהג. (האוסרים חוששים לחלב שנשאר בחמאה.) יש להקפיד לרכוש מוצרים מיובאים רק שיש להם כשרות של הרבנות הראשית כי יש גופי כשרות שמתירים דברים שהרבנות הראשית אוסרת. בארץ זכינו שיש חלב ישראל ואין סיבה לסמוך על דברים שיש שהקלו בחו"ל.