לאחרונה עקב לימוד הנושא נתקלתי בפיוטים כדון "לכה דודי" ו "בר יוחאי" ששם מוזכר שם הויה כחלק מהפיוט והציבור אומר, היות ושם זה הוא לא במסגרת ברכה הנתקנה ע"י חז"ל, וניראה שאנו אומרים שם ה לבטלה, כי גם ברכה שאפילו נתקנה שלא צריכה היא לבטלה. רציתי לשאול מה ההיתר לומר פיוט זה בשם ה, שאלתי במספר מקומות ולא קיבלתי תשובה מסברת את האוזן לכן אשמח להרחבה ככול הניתן, תודה.

שלום וברכה, אין בכך שום איסור משום ששם שמיים נאמר בדרך שבח והודאה, ואינו ברכה. נפרט יותר: א. אסור להזכיר שם השם לבטלה ומי שעושה כן עובר בכך על מצות עשה מהתורה "את ה אלקיך תירא", כי מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כי אם בדרך שבח והודאה מה שמחויב אבל לא לבטלה (גמ' תמורה דף ד., מ"ב רטו כ). ב. אסור לברך ברכה לבטלה, ומי שמברך ברכה לבטלה עובר על מצוות לא תעשה "לא תשא" (ברכות לג.). לדעת חלק מהראשונים האיסור מדרבנן (והפסוק המוזכר בגמרא הוא אסמכתא), משום שסוף סוף הוא מזכיר את שם ה' דרך שבח והודאה ולא לבטלה. ויש אומרים (רמב"ם ושו"ע) שיש בכך איסור מהתורה, וזה חמור יותר מסתם הזכרת שם שמיים לבטלה שעובר רק על מצות עשה (כנ"ל באות א), ואילו כאן עובר גם על מצוות לא תעשה (מ"ב שם). הטעם שברכה לבטלה חמורה יותר מסתם הזכרת שם שמיים לבטלה הוא משום שבברכה זה נחשב כשבועה לשוא (ראה מנחת אשר שמות סי' ו, אות ב). ג. מותר לומר שמות השם בזמן תפילות ותחינות (ביאור הלכה קפח, ז ד"ה 'ואין לאומרו לבטלה'). כמו כן מותר להזכיר שם ה' בפיוטים וזמירות אם אומרם דרך שבח לקב"ה (אור לציון ח"ב, יד, לה, ביצחק יקרא קנו, ס"ק א). אך בספר מנחת אשר (שמות, סי' ו) כתב שבזמירות שבת וכדומה "לפעמים אדם אומר שם ה' בהיסח הדעת ומפסיק באמצע עניין או כופל כמה פעמים את שם ה' בלי משמעות ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה, ומשום כל החששות הללו אפשר שלכתחילה ראוי ונכון לא להזכיר שם שמים בזמירות שבת קודש וכדומה". עכ"ד. הרחבה: נוסיף כמה הערות בעניינים אלה: א. באור לציון התיר כאמור, להזכיר שם ה' כאשר שרים זמירות שבת כגון 'יודוך רעיוני' וצור משלו. והוסיף: "אך יזהר שלא לחלק את שם ה' על ידי הניגון, שעל ידי זה נשמע כאילו מחלק את המילה לשתי מילים". ב. בזמן לימוד תורה מותר לומר את הפסוקים המופיעים בגמרא עם הזכרת השם חוץ מברכות שבגמרא (מ"ב, רטו, ס"ק יד). יש מבני אשכנז שנוהגים לא לומר שם ה' גם בלימוד דרשות פסוקים וכדומה אלא נוהגים לומר 'השם' ואלקינו' (ערוך השולחן רטו ב). בני ספרד לא נהגו להחמיר בזה (כף החיים סי' רטו ס"ק יז). והוסיף היביע אומר ( ח"ג, סי' יד) שהחומרא הנ"ל שלא לומר את הפסוק בצורה נכונה מביאה לידי קולא שבכך מכנים את השם שלא בצורה הנכונה. היעב"ץ (שאילת יעבץ ח"א סי' פא) כתב בשם אביו החכם צבי שיש לומר שם ה' גם כאשר לומדים את הברכות שבגמרא. אולם למעשה לא נקטו כך כמבואר במ"ב (שם) אגרות משה (או"ח ח"ב נו) וביביע אומר (שם). ג. לגבי מה שמוזכר במשנה בברכות (פרק ט משנה א) שתיקנו לברך את חברו בשם, היתה זאת הוראת שעה משום עת לעשות לה' לאפוקי מהנוצרים, ולא היתה התקנה לכל הדורות, וכבר בטל הצורך ולכן לא נפסק ברמב"ם ובפוסקים [ראה שו"ת יהודה יעלה (ח"א או"ח סי' ט) והרבי מלובביץ (תו"מ משיחות כ' כסלו וש"פ וישב תשלז עמ' 15)]. כל טוב!