שלום, אני עובדת בעירייה. מתפקידי אני צריכה למצוא סדנאות קבוצתיות להביא לתוכנית לצעירות שאיתן אני עובדת. לכל סדנא צריך 3 הצעות מחיר. לעיתים קרובות אני מוצאת ספק טוב, שהביא לנו הצעה טובה וזולה וקרובה אלינו. ואז אני צריכה להביא עוד 2 הצעות מחיר, שאני יודעת מראש שהם לא יהיו רלוונטיות. כי הספק הראשון היה הכי קרוב וזול. אז אני מרגישה שאני מטריחה אנשים סתם להכין לי הצעות מחיר. אבל אין לי ברירה כי צריך להביא 3 הצעות מחיר. האם זה בסדר להתקשר לספקים שאני יודעת שאני מראש לא ייקח אותם. לפעמים הם גם שואלים אז זה בסדר המחיר? ואני יודעת שזה בכלל לא רלוונטי ואני אומרת להם שצריך להגיש ולקבל אישור.. אני לא רוצה לומר משהו על 3 הצעות מחיר, כי פעם מישהי התעצבנה עלי ואמרה לי שהתקשרתי אליה רק בשביל שיהיה לי עוד הצעת מחיר. זה סיטואציה ממש לא נעימה. האם זה בסדר? מה עושים במצב כזה?

שלום וברכה, ישר כח על השאלה החשובה. למעשה מותר לך לקבל עוד הצעות מחיר כפי שאת מתבקשת לעשות. ואף שזה מטריח קצת את הספקים, מכיוון שיש סיכוי שבסוף הם יביאו לך מחיר מצוין מסיבה כלשהי, ובסוף אולי כן תקחו את ההצעה שלהם די בכך כדי להתיר. אכן לא כדאי להגיד לספקים שאת צריכה לקבל 3 הצעות מחיר אם זה יגרום שיכעסו עלייך. ועשית כחכמתך שמצד אחד לא יכעסו עלייך, ומצד שני כמה שפחות לפגוע בהם. אם צריך מותר לשנות מן האמת מפני השלום. אך נראה שבדרך כלל אין צורך לשקר כלל. בהצלחה רבה! מקורות והרחבות: במשנה (בבא מציעא נח:) מובא: "כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים. לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח". וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ רכח ד): "כיצד הוא אונאת דברים, לא יאמר: בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה, והוא אינו רוצה לקנותו". כמה טעמים נאמרו בדבר: הרשב"ם (פסחים קיב: ד"ה 'בשעה') פירש שהטעם הוא שנמצא מפסידו חנם שלא יקחנו אחר מאחר שאתה מהפך בו. המאירי (בבא מציעא שם) כתב: "שהרי מתוך שהוא בוש לומר שאינו רוצה ליקח משפיל לו מקחו לומר שאינו שוה כל כך ואחרים שומעים ונמצא גורם לו פסידא ואפילו לא היה אדם שם מ"מ הוא מטריחו ומצערו שחשב למכור ולא מכר". והרמב"ם בפירוש המשניות כתב לפרש המשנה הנ"ל וזו לשונו: "כי האדם יכול לעשות תחבולה בענין שיעמוד על הממכר ויאמר שרוצה לקחתו ולא יקחהו ויאמר אין רצוני לקנות". וכתב בשו"ת מים חיים (ח"ב סי' פג) לרב חיים דוד הלוי על פי הרמב"ם: "ומכאן שמדובר שלכתחלה כונתו לצער המוכר ולהונותו ע"י שאלת המחיר ואח"כ לומר לו אין רצוני". ובקול הרמ"ז (הו"ד בחבל נחלתו ח"ב סי' פ בשם אוצר מפרשי התלמוד) ביאר שהטעם הוא שאם שואל בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו, יכול לגרום שאחר שרוצה לקנותו שילך לו. הרי שלחלק מההסברים הנ"ל אין איסור בנידון שלנו. אך אף לטעמים שלפיהם היה מקום לכאורה לאסור בענייננו, כמו הטעם השני במאירי - יש להקל. זאת משום שיתכן שבכל זאת ההצעה של הספקים תהיה טובה. וכך יש לדייק מלשון ערוך השולחן (רכח ב) שכתב: "יש באונאת דברים שני מיני אונאות האחת אונאה במסחר כיצד לא יאמר לחבירו בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו כלל". עכ"ל. משמע שהאיסור הוא רק כשאינו רוצה לקנותו כלל. ובפתחי חושן (ח"ה גניבה ואונאה פרק טו, הע' טו) כתב: "ונראה פשוט שאם בדעתו לקנות ומסבב בכמה חנויות לשאול מחיר החפץ, אין בזה איסור, שזהו דרך מו"מ, והרי אם ימצא שאצל זה זול יותר יחזור לקנות אצלו. נסתפקתי במי שרוצה למכור ביתו או שדהו והמצרן רוצה לקנותו והמוכר טוען שאינו יכול לקבוע מחירו, שיתכן שאם יפרסם שרוצה למכור ימצא מי שישלם מחיר גבוה, והמצרן מוכן לשלם כפי ההצעה היותר גבוהה, האם מותר לפרסם ולהטריח קונים כשידוע שלא ימכור רק למצרן, ועכ"פ אין זה הישר והטוב כלפי הקונים, ומ"מ נראה שאם קבעו ביניהם מחיר שמעל זה אין המצרן מוכן ליתן, מותר לפרסם, דשמא ימצא מי שיתן יותר ממחיר זה". עכ"ל הפתחי חושן. הרי שפשוט לו שאם יש סיכוי שבכל זאת המחיר יהיה מתאים (אף שלא מסתבר שיהיה מתאים) יש להקל. וראה עוד בשו"ת מים חיים (שם) שמבואר בדבריו כעין דברינו. בברכה.