שלום לרב... האם זה נכון שמי שעושה תשובה מאהבה, אינו צריך לעבור את החילוקי כפרה כגון יום הכיפורים, יסורים ומיתה?

שלום רב לשואל היקר ! אכן כך עולה מדברי רבותינו, שמי שעושה תשובה מאהבת ה' הוא מדלג על חילוקי הכפרה המנויים בחז"ל [יום כיפור, יסורים, מיתה] והזדונות נהפכות לו לזכויות. מקורות והרחבה: הגמ' בסוף מסכת יומא (דף פו:) דנה בעניין התשובה ומעלתה, ושם הובא בשם ריש לקיש [המקים עולה של תשובה], בזה"ל: "גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. ולכאורה קשה שהרי עון דינו כמזיד, וקורה לו הפסוק 'מכשול' אלא מכאן שזדונות נהפכות לשגגות. שואלת הגמ' הרי מצינו במקום אחר שאמר ריש לקיש: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה". ולכן מתרצת הגמ': "לא קשיא; כאן - מאהבה, כאן - מיראה". כלומר אדם זוכה ע"י ששב מאהבה, שכל זדונותיו נפכים לזכויות. ממש פלא פלאות. והדברים צריכים ביאור. הרי ידועים דברי חז"ל שצריך כפרה לפי חומרת העבירה שעשה, וז"ל הגמ' (יומא פו.): "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". ואילו כאן לא הוזכר יסורים או מיתה ונראה שמדלגים עליהם ע"י תשובה מאהבה. ואכן כך כתב מרן החיד"א (מדבר קדמות מערכת ת אות יח): "כתבו המפרשים דהשב מאהבה תכף מתקבל ובשב מאהבה לא נאמרו ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש דדוקא בשב מיראה בחלקות ישית למו רבי ישמעאל אמנם אם שב בכל לב מאהבה אינו מחוסר זמן ותכף מתקבל ברצון. ויש ליתן טעם דכיון דבשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות א"כ אין כאן ל"ת וכריתות ומיתות ב"ד כי אם זכיות". וכתב על דבריו הבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ד דרוש יד): "ולא נודע לי מקומו איה, וסוגיות הש"ס לא נודעו במסילות הללו". כלומר אף שדברי החיד"א נראים וגם טעמו מסתבר, מכל מקום את החיבור בין הסוגיה העוסקת בחילוקי כפרה, לדברי חז"ל המחלקים בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה, לא מצינו בש"ס. עם זאת חותם הבני יששכר את דבריו שהלכה כדברי החיד"א: "כיון שפסק כן רב מובהק בדורו בבית דין של מטה, פוסקין כן להלכה בבית דין של מעלה". והנה בעניין 'תשובה מאהבה' יש לתמוה כיצד מתהפך לו מעשיו לזכויות, שהרי לפי זה נמצא חוטא נשכר. וכתב המהרש"א (חידושי אגדות יומא פו:) ליישב: "ויש לומר דעושה תשובה מאהבה כדמסיק דבהכי איירי ודאי דעושה תשובה גמורה ומוסיף במעשיו הטובים יתר מכדי הצורך לגבי אותו עון והרי אותן מעשים טובים שמוסיף הם נעשים לו כזכיות", ולכן אמרו חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד". מכל מקום למדנו שגדר השב מאהבה, היינו שמוסיף מעבר למה שצוותה אותו התורה ולכן מתכפר לו הכל בתשובה לבדה (בני יששכר שם). לפי זה ניתן להבין את דברי חז"ל (קידושין מט:), שאדם שקידש אשה על מנת שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור, שהאשה ספק מקודשת. ומשמע בפשטות שמדובר, אפילו ברשע שעבר כריתות ומיתות בי"ד וחילול ה' שהרי רבותינו לא פירטו באיזה סוג 'רשע' מדובר. ובכל זאת אמרו שהאשה מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו. והרי יש לתמוה שהרי היכן שלבי התשובה וחילוקי כפרה, והרי עדיין לא קיבל יסורים על הכריתות ומיתות בי"ד שעבר או מיתה על החילול ה' שעשה. ולכן צריך לומר שכל האמור, הוא דווקא בתשובה מאהבה (ראה בבני יששכר שם בהערה). בברכה נאמנה,