הגמ ביבמות טז. מספרת שבימי ר דוסא בן הרכינס רצו להתיר צרת ערווה ולפסוק כב"ש, חכמי ישראל כאשר שמעו זאת שלחו חכמים לבדוק האם זה נכון ושלחו את ר יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא וכאשר ביררו אצל רבי דוסא אמר שאין הוא פסק זאת אלא אחיו יונתן בן הרכינס שהוא פוסק כמו ב"ש ויש לו שלוש מאות תשובות בצרת ערווה למה היא מותרת אבל ר דוסא לא פוסק כמהו משום שיש לו קבלה מחגי הנביא כב"ה. (ר דוסא אמר להם שיזהרו ממנו מתשובותיו ושהוא מאוד חריף) הגמ מספרת שכשנכנסו נכנסו בפתח אחד וכשיצאו יצאו בשלושה פתחים. תוס מסבירים שם שני תירוצים בתירוץ הראשון הם מסבירים שיצאו בשלושה פתחים כדי "שלא ימצאם כולם יחד ויקפחם בהלכות ויצטרכו לקבוע הלכה כמותו". מדוע חכמי ישראל נהגו כך הרי מנ"פ אם הוא ינצח אותם ובאמת יש צד שיצטרכו לקבוע הלכה כמותו אז שיקבעו ומצד שני אם חגי הנביא הוא מספיק חזק כדי שלא לקבוע הלכה כנגדו אז שישמעו מה שיש לו לומר ושלא יפסקו הלכה כמותו

שלום סליחה על העיכוב במתן התשובה. נראה שכוונת התוס' שתתעורר חוסר בהירות וממילא ספק בקיום ההלכה. אם יונתן בן הרכינס "ינצח" את החכמים בטענותיו ומנגד קיימת אצלנו קבלה מחגי הנביא שלא כדבריו, המבוכה והספק יהיו גדולים, ויתכן שעד שימצאו תשובות לטענותיו הדין יהיה בספק או יטה יותר כמותו. כפי שפתחה הגמרא ואמרה בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחים. על כן כדי לשרש את השמועה על כך שצרת הבת מותרת, ולא לתת פתחון פה וסיוע לפסיקה זו שכנראה התחילה להתפשט, פעלו חכמים באחריות והתפצלו ביציאתם. יום טוב