לכבוד הרב, שלום וברכה. האם אפשר לשאול שאלה לשיעור שאני נותן בשבת הקרובה ועדיין לא מצאתי לה תשובה מספקת? במשך זמן רב אני מוטרד מהרמב"ם בסוף הלכות מלכים, פרק ז, המבטיח בביטחון מוחלט את בטחונו והצלחתו של חייל בקרב: "וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד. מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֵזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה. וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, כח) "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ" וְגוֹ (שמואל א כה, כט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה אֱלֹהֶיךָ". איך הרמב"ם יכול להבטיח דבר כזה? במיוחד לאור הבנתו את הסכנות הטבועות במלחמה, הן לחפים מפשע והן למעורבים, כפי שכתב עצמו במורה נבוכים ג, יב. מהו המקור להבטחה הזו? ואיך מבינים את זה, במיוחד לאור משנת הרמב"ם? בכבוד רב, גבריאל כהן לונדון, אנגליה

שלום לכבוד תורתו, אכן לא ברור איך הרמב"ם מבטיח שמי שיצא למלחמה ויבטח בה' שלא יקרה לו דבר. חיפשתי ולא מצאתי לאחד מהמפרשים שמראה מה המקור לדברי הרמב"ם בחז"ל (לכאורה הפסוק שהרמב"ם מביא אינו ממש הוכחה לדבריו, אלא כעין אסמכתא, וצ"ע). אך אם קבלה היא נקבל מרבי משה בן מימון כמשה מפי הגבורה. וראה בערוך השולחן העתיד (הלכות מלכים סימן עו) שכתב על דברי הרמב"ם האלו: "ואין מה להוסיף על דברים קדושים וטהורים כאלו". מקורות והרחבה: דברי הרמב"ם לא ברורים לי, הן מצד שלא ידוע לי מקורו, והן מצד הסברא שמדרך הטבע אנשים נהרגים במלחמה (עי' עמוד הימיני סי' יד). מעניין לשון החינוך (פרשת שופטים מצוה תקכה) שכתב: "ואמרו זכרונם לברכה שכל הנלחם בכל לבבו וכונתו לקדש השם מובטח הוא שלא ימצא נזק ויזכה לו ולבניו להיות להם בית נכון בישראל ויזכה לחיי העולם הבא, וכענין שכתוב [שמואל א' כ"ה, כ"ח] כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם וגו'. ויתר פרטי המצוה בפרק שמיני מסוטה". עכ"ל. משמע מדברי החינוך שיש מקור לכך בדברי חז"ל. וצ"ע מה המקור. יש לציין שהרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה נח) סבור שיש מצות לא תעשה שלא לפחד במלחמה. וז"ל: "והמצוה הנ"ח היא שהזהירנו מלירא מן הכופרים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולהתחזק כנגד העם האחר וכל מי שיסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה והוא אמרו יתעלה (ר"פ עקב) לא תערוץ מפניהם. ונכפלה האזהרה ואמר (ס"פ דברים) לא תיראום". הרמב"ן (שם) חלק וכתב שזו הבטחה ולא מצוה. וז"ל: "כתב הרב והמצוה חמשים ושמונה שנמנענו מלפחד מהכופרים בשעת מלחמה והוא אמרו יתעלה לא תערוץ מפניהם וכפל המניעה לא תיראום. ויכפלו שוטרי העם זה העניין (שופטי' כ הובא במ"ע קצא). וזו הבטחה לא מצוה". כדברי הרמב"ן כתב הראב"ד (שם). וכתב הגר"א וייס: "וכבר תמה במגילת אסתר בשיטת הראב"ד והרמב"ן וכי בטוחים אנו שלא יפלו במלחמה ולא יפלו בידי אויב, ולכאורה צ"ל דאם אכן ילחמו למען קדושת ה' (וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז הט"ו) וללא מורא ופחד אכן מובטח להם שלא ינזקו, וכל אלה שמתו ונשבו במלחמה אין זה אלא משום שלא היה כוונתם שלימה ולבם מלא בטחון באלקי ישראל". הרי שלדעת הגר"א וייס (כדי להסביר את שיטת הרמב"ן והראב"ד) צריך לומר שאם חייל נהרג במלחמה הרי שלא בטח מספיק בה'. אך בחשוקי חמד (סוכה לח.) כתב: "ויעוין בברכת פרץ (פרשת שופטים) שכתב "ויתיישב ע"ד זה גם כן הרמב"ן ז"ל הנ"ל שכתב ש"אל תיראו ואל תערצו", אין זה ציווי אלא הבטחה שאין ממה לפחוד, ולכאורה קשה הרי הכהן עצמו מכריז פן ימות במלחמה, ולומר דההבטחה הוא בדרך כלל שאע"פ שיתכן שיחידים ימותו אבל בכלל, ישראל ינצחו, עדיין קשה כמו שהשיב במג"א דהא אשכחן לפעמים שלא היה כן, ולומר דההבטחה הוא על תנאי אם יזכו, א"כ איך אמרה תורה אל תיראו הרי עדיין איכא חשש שמא לא יזכו ח"ו. ולהנ"ל מובן שפיר דעכ"פ זה מובטח להם שאל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין אל תחפזו מקול קרנות אל תערצו מפני קול צווחות, שענין פחדים אלו הם מפני ההשערה שע"פ הטבע קשה לנצח והבטיחה תורה שזה אינו כלום שהנהגת השי"ת עמנו היא למעלה מדרך הטבע כי אם לפי המעשים והזכויות ואתי שפיר. והבריחה למקום אחר לא תעזור כמבואר בקריינא דאיגרתא (א נד) ואין לך מקום שמור יותר, מלעסוק במצות הצלת נפשות. ונראה עוד שהרי בעת צרה במלחמה מדקדקין על האדם יותר כמבואר במסכת מנחות (דף מא ע"א), ולכן הרמב"ם כותב שמחמת מדת הדין השולטת בעולם בשעת מלחמה מכך ברור ינצל, אך אם יש על האדם גזר דין מות מלפני המלחמה, בגלל חטאיו או בגלל ששלמו ימי חייו, בזה אין הבטחה ומה שהבטיחה התורה שלא ימות ולא ינזק הכוונה היא בגלל המלחמה". עכ"ל החשוקי חמד. מבואר אם כן שאף חיילים הבוטחים בה' יכולים למות במלחמה, אך זה מחשבון אחר ולא כתוצאה מהמלחמה. וצ"ע בכל זה. לגבי הפסוק שהרמב"ם מביא, קשה לראות בזה מקור להבטחה זאת. עיין במפרשים שם.