- משפחה, ציבור וחברה
- שאלות כלליות
68
שאלה
אני לא ראיתי תשובה מספיק ברורה של אסור או מותר ולכן אני שואל למרות שנשאלו בעבר שאלות דומות:
א. האם אישה נשואה יכולה לכתחילה להיות בלי כיסוי ראש בנוכחות נשים בפגישות בביתה וגם בלבוש של חולצות ופיגמות שאינן צנועות בפני גברים?
ב. האם מותר לאישה נשואה להיות בלי כיסוי ראש בזום שמיועד רק לנשים כמו שיעורי נשים או מכללה לבנות וכדומה?
ג. האם אישה בבית של ההורים שלה מותר לה להסתובב בלי כיסוי ראש ובפיגמה וכדומה כשאין גיסים ואנשים זרים.
ככלל לפעמים אשתי מזמינה חברות שלה ואני נוכח בבית בביתנו ונדמה לי ממש מוזר שכל הבנות הן צנועות (ופעמים רבות מדובר בחברות רווקות אבל לא רק) ודווקא כיוון שזה ביתה שלה אז יוצא סיטואציה שבנות צנועות ורק אשתי בחולצות קצרות ובלי כיסוי ראש וכדומה. כאילו דווקא בגלל שהתחתנה ויש לה בית משלה היא יכולה לאפשר זאת ואני מרגיש אין בכך פגם שמעלים בקודש ואין מורידים ?
אם מתקיימת פגישה בביתנו מקצועית של אישה זרה לא חברות שלה האם שם ראוי כן לחבוש כיסוי ראש.
ולפעמים בזום של הנשים היא שמה כיסוי ראש חלקי רק לסימן והיכר להיותה נשואה מה שהיא לא עושה בחוץ אלא תמיד כיסוי ראש מלא.
ד. בנוגע לאורך השרוול האם זה שהמרפק לא יתגלה זה חיוב גמור או גם שרוולים קרובים למרפק זה מותר הלכתית?
תשובה
שלום וברכה,
א. מעיקר הדין מותר. מדת חסידות להיות עם כיסוי ראש ועם בגדים שמספיק צנועים ללבוש גם בפני גברים.
ב. גם כאן מעיקר הדין אין איסור כי זה נועד רק לנשים. אך ראוי להיות עם כיסוי ראש כי אולי גברים יראו את הזום. וגם אם בטוח שגברים לא יראו, מדת חסידות להיות עם כיסוי ראש.
ג. באופן שכתבת שיש רק גברים מהמשפחה המצומצמת, בן, אח, אבא, סבא - מותר. מדת חסידות להחמיר ולהיות עם כיסוי ראש.
ד. זה חיוב גמור לאשה להיות (בפני גברים) עם שרוולים המכסים את המרפק. וטוב ויפה לכסות עוד מעט מהיד.
הערה כללית: אתה שואל עבור אשתך, ואינני יודע אם אשתך מעוניינת לדעת את התשובות לשאלות.
באופן כללי בעל צריך מאד להיזהר כאשר הוא בא להעיר לאשתו, שלא להפר את השלום בית. לפעמים עדיף שלא להעיר כלל, והכל לפי העניין.
בהצלחה רבה!
מקורות והרחבה:
א-ג . מעיקר הדין אין איסור לאשה להיות ללא כיסוי ראש בביתה בפני בעלה וילדיה כמבואר באגרות משה (או"ח ח"ה סי' לז), וז"ל:
"כיסוי הראש בפני בעלה, אינה צריכה. דהאיסור פרועת ראש הוא רק בשוק. ואפילו בשעת נידותה ליכא שום איסור בביתה בפני בעלה ובניה. והידור איכא אפילו לעשות כקמחית (יומא מ"ז ע"א), אבל לא שמענו שאיכא צנועות כאלו ואפילו בדורות הקודמים. ובזמן התנאים לא היו נשותיהן נוהגות כן אלא יחידות כקמחית".
וכן כתב באגרות משה (אבן העזר ח"א נח) שאין חיוב לכסות את השער בבית, ועוד כתב שמחוץ לבית אשה יכולה מעיקר הדין להוציא שיעור שתי אצבעות מהשיער מחוץ למטפחת, אף שהחתם סופר החמיר בשתי ההלכות האלו. וסיים שם האגרות משה:
"ולכן לדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החתם סופר הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו בין בדין הראשון בין בדין השני, ובדין השני הא איכא גם מעלה דצניעות דקמחית שכתב הד"מ, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל בשני הדינים אין להחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לתלמיד חכם וירא שמים מלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות".
אמנם מכמה סיבות טוב להחמיר:
1. יש מחמירים מעיקר הדין שאשה צריכה לכסות את ראשה בבית. כך הביא הביאור הלכה (עה ב ד"ה מחוץ לצמתן) בשם החתם סופר כנ"ל. (כאמור, האגרות משה שם חלק על החתם סופר וכתב שלכל הדעות אין איסור להיות ללא כיסוי ראש בביתה, והאוסרים דיברו רק על חצר, ע"ש).
2. החשיבות של צניעות אינה רק כדי שגברים לא ייכשלו במראה ובהרהור אסור. אלא הצניעות היא מידה של קדושה וטהרה (ושייך גם לגברים כמבואר בשו"ע סי' ב). מובא בגמרא ביומא (יומא מז.): "תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי (ובתוספות ישנים פירש: בשעה שהיתה יכולה לכסותם)". ע"ש ברש"י.
והזוהר הקדוש (פרשת נשא) החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה כמבואר במגן אברהם, המובא בביאור הלכה (שם).
3. כאשר הבעל או שאר בני המשפחה מברכים ברכות מול מקום באשה החייב כיסוי (אף כאשר אין איסור לאשה לגלות מקומות אלו, כגון בפני בעלה או אביה) יש בכך ברכה לבטלה, וקלקול דברי הקדושה שאומרים. האריך בכך החפץ חיים בספרו גדר עולם פרק ו.
4. אם האשה מסתובבת בבית ללא כיסוי ראש, עלולים להיות מצבים שאנשים מבחוץ יראו אותה בטעות. ואף שאולי יש על מי לסמוך שאין בכך איסור כיוון שהיא בביתה (ראה מעין אומר חלק יא סי' טו), מכל מקום זה יכול להיות מאד לא נעים לשני הצדדים.
כל זה נכון לגבי כיסוי ראש בבית. וגם נכון לגבי לבוש לא כל כך צנוע שמתאים לשינה כמו בגדי פיג'מה וכדומה שאין איסור, אך טוב להחמיר שלא להסתובב בבית הרבה זמן עם פיג'מה לא צנועה כל כך.
ראה בספר לבושה של תורה (ח"א עמ' קעה-קעז) שהוכיח מדברי היערות דבש (ח"א דרוש ו) והחפץ חיים (מכתב שנדפס בסוף ספר חפץ חיים על התורה עמ' שכב) שאין איסור לאשה להיות בביתה עם לבוש שאינו עומד בגדרי הצניעות בחוץ, כל עוד היא לא מסתובבת בצורה מאד לא צנועה, כגון עם חזה מגולה ע"ש.
וכעין דברי הלבושה של תורה כתב גם בספר את צנועים חכמה (ח"א עמ' קנב- קנח).
ד . מובא בקונטרס הזכרונות (דעת החזון איש כפי שכתב הגר"ח קנייבסקי פרק לט סע' יד): "שיעור אורך השרוול לנשים עד אחרי המרפק (ועי' מ"ב סי' ב ס"ק א, ובחזון איש או"ח סי' טז, ועי' שונה הלכות סי' עה דין כ"ו). ואם לפעמים זז השרוול למעלה מהפרק, יש ליזהר שלא לומר דברי תורה כנגדו (הנ"ל)".
ובמנחת שלמה (ח"ג קג טו): "זרוע” מה שנוגע לצניעות כולל גם את המרפק ואין לסמוך על המקילים [אף שלדברים אחרים לא כולל את המרפק] וגם טוב ויפה לכסות עוד מעט מהיד.
וראה גם יביע אומר (ח"ו או"ח יד ג, וח"ו יו"ד יד א).
וע"ע מה שכתב הרב יהודה הנקין (להבין את הצניעות, ירושלים: אורים, 2008, עמ' 24): "שרוולים המגיעים עד טפח מעל המרפק – הם המינימום המותר".
מה שכתבתי בעניין הערה של בעל לאשתו, כך כתב האור לציון (ח"ד, הערות פרק יא), וז"ל:
"וכן בין איש לאשתו צריך מאוד זהירות בענין התוכחה, שיש לנהוג בחכמה ובלא להפר שלום הבית. וכשרוצה להעיר באיזה ענין שנוהגת אשתו שלא כהלכה, לא יעיר מיד, אלא ילמד דין זה בשלחן שבת וכדו'. ובכל אופן יאמר לה הדין פעם אחת ולא יותר. ואין צריך להוכיחה אלא בג' דברים, בטהרת המשפחה, ובכשרות, ובשבת, שאלו דברים הנוגעים אליו, אבל בשאר דברים ימנע מלהעיר ולא יפר את שלום הבית. (ראה בכתובות ע"ב ע"א וברמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"א, לענין עוברת על דת)".