היי, אשמח לעזרה לגבי סוגיה. לחבר שלי טוב,יש מעיל שאני מאוד אוהב וביקשתי ממנו כמתנה.הוא נתן לי את המעיל ואני מרגיש קצת לא נעים שביקשתי ממנו בלי שהוא הציע, אפילו שאנחנו ביחסים מאוד טובים ומשפחה. האם אני צריך להחזיר את המעיל?

שלום וברכה, אם הוא לא נתן לך בשמחה אלא רק כי הפצרת בו, ונתן לך מחוסר נעימות וכדומה – יש להחזיר לו את המעיל. יש בזה חשש שעברת על לא תחמוד. אם הוא נתן לך בשמחה (למשל כי יש לו אחרים, והוא לא צריך את המעיל ושמח לתת לך) – זה בסדר גמור. מקורות והרחבה: כאשר אדם מבקש לקנות או לקבל מחברו חפץ אין בכך איסור של 'לא תחמוד', אלא אם כן מפציר בו וגורם לו למכור או לתת את החפץ שלא בדעה מיושבת ובחפץ לב. כך מבואר ברמב"ם (גזילה א ט): "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תחמוד". וכן מבואר בשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג מג): "לא תחמוד בית רעך (שמות כ). ולא תתאוה בית רעך (דברים ח). הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם וכל אשר לרעינו, גם כי נתן מכרם. והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו שנאמר לא תחמוד. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שדה או כרם או אחד מחפציו ולא יש את נפשו למכרו, ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו, אסור לפצור בו, כי זה כמו הכרח ואונס. והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד, שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון, אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתן יתן לו בנפש חפיצה. ולא ירע לבבו בתתו לו". וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ שנט י). יש מקום לומר שבנידון דידן אין כאן איסור 'לא תחמוד' גם אם אתה מפציר בו, משום שיש שתי סברות להקל: א. יש אומרים שאין איסור לא תחמוד אלא במי שחומד וקונה חפץ, אך מי שמבקש לקבל חפץ במתנה אין איסור. כך סבר האמרי אמת. ודעת הארץ צבי (סי' ג) שגם במתנה יש איסור לא תחמוד, וקל וחומר הוא, אם במכר יש איסור לא תחמוד קל וחומר במתנה. אמנם יש סברא להקל במתנה, שבמתנה אין זה מצוי שיתן האדם מתנה אלא אם כן חברו עשה לו איזה טובה וממילא נותן בלב שלם. אך למעשה כתב במנחת אשר (דברים יא, אות ח) שמשמעות דברי הראשונים (רבינו יונה תוספות וסמ"ג) להחמיר בזה. ב. יש צד נוסף להקל, שאולי אין איסור לא תחמוד בחפץ המצוי בשוק. כך דעת האמרי אמת. ונחלק עליו בעל ארץ צבי (ח"א סי' ד). עיין בזה במנחת אשר (שם, אות ה). אך לענ"ד נראה באופן פשוט מסתימת דברי הפוסקים כדעת הארץ צבי. הרי רוב החפצים מצויים לקנות בשוק, והיה להם לפוסקים לפרש אם היו סבורים כאמרי אמת. אם כן קשה להקל בזה. שוב שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם רצה את המעיל של חברו וביקש ממנו כמתנה והפציר בחברו עד שחברו הביא לו במתנה אם עבר על לא תחמוד, והשיב שכן. שאלתי אם מחויב להחזיר לו את המעיל והשיב שכן. עכ"ד הגר"א נבנצל שליט"א. ולכאורה מעיקר הדין אין חיוב השבה, שלראב"ד אינו עובר על לא תחמוד אם אמר רוצה אני. ולרמב"ם עובר על לא תחמוד גם כשאמר רוצה אני, אך לדעת הרמב"ם אין חיוב השבה כי עיקר האיסור הוא בהשתדלות להשיג את החפץ (ראה מגיד משנה גזילה ואבדה א ט ומנחת אשר שם). אך אפשר שגם לרמב"ם ראוי להשיב את החפץ משום שהשיגו בדרכים לא ראויות. וקל וחומר ממה שנאמר במסכת שבת (קכ.) "הכא בירא שמים עסקינן, ולא ניחא ליה דליתהני מאחרים". הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: לכאורה יש בזה גם חשש גזל כמו סעודה שאינה מספקת לבעליה. ראה רמב"ם הלכות תשובה (ד,ד) שכותב שזה אבק גזל. ובפשטות הטעם שאין כאן דעת שלימה.