שלום כבוד הרב. יש הלכה מקובלת בעם שאומרת שמי ששכח לספור את ספירת העומר בלילה ובבוקר נזכר, יספור אבל בלי ברכה. אני רוצה להבין למה. הבנתי שיש מחלוקת לגבי אם קצירת העומר שנקצרה ביום כשרה. לדעת בה"ג הלכה שכשרה כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון במסכת מנחות דף עב. ואילו לדעת רבנו תם קצירת העומר כשרה בלילה בלבד. מגילה דף כ עמוד ב ואז מזה נגזרה המחלוקת האם מברכים ביום ובגלל ספק אמרו שיספור בלי ברכה. אבל לא הבנתי מה הקשר בין קצירת העומר שהיא ביום שלמחרת הפסח, לבין כל שאר 48 ימי הספירה שיהיה אסור לברך ביום למה? ואם זה קשור לתמימות , שלא יברך ביום כי צריך תמימות, ולכאורה ספר ביום (בלי ברכה) וזה כבר לא רצף של לילה יום לילה יום, אם ככה אז יכול לספור בברכה בערב שלמחרת? הרי לא ספר תמימות (בלילה לא ספר), אנחנו "תופסים את החבל משתי הקצוות"? תודה רבה

שלום רבים מדיני ספירת העומר נלמדים מקצירת העומר (מנחות סו ע”א). לעניין קצירת העומר, מצאנו שתי משניות הסותרות זו את זו. המשנה במנחות (עא ע”א) מול המשנה במגילה (כ ע"ב). הגמרא (מנחות עב ע”א) מעלה סתירה זו, ומתרצת שמדובר במחלוקת תנאים. נחלקו הראשונים כיצד להכריע במחלוקת זו. לדעת בעל הלכות גדולות (סי’ י”ב, עמ’ קפה; הובא בראשונים) העיקר כדברי המשנה במנחות, ולכן מי ששכח לספור בלילה סופר ביום בברכה. אולם לדעת רבנו תם (תוספות מגילה כ ע”ב ד”ה כל), המשנה במגילה שעוסקת בהלכות פסוקות עדיפה על פני המשנה במנחות, ולכן אם שכח לספור בלילה אינו יכול לספור בברכה ביום. ןמוסיף ר"ת: "שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום… דאין לברך ביום, דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב “תמימות”, ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה". מדברי בה”ג ורבנו תם עולה שהם נחלקו בשאלה על מה נאמר דין ‘תמימות’. לדעת בה”ג, דין ‘תמימות’ מתייחס לכלל הספירה, ולכן לדעתו מי שדילג על יום אחד אינו יכול להמשיך לספור, ועם זאת מי שלא בירך בלילה יכול לברך ביום. לעומת זאת, רבנו תם סובר שדין ‘תמימות’ מתייחס לכל יום בפני עצמו, ולכן מחד, גם מי ששכח לספור באחד מן הימים יכול להמשיך ולספור, ומאידך, מי ששכח לספור בלילה הפסיד את הספירה של אותו יום ואינו יכול לספור ביום. השולחן ערוך (תפ”ט, ז) פסק שמי ששכח לספור בלילה סופר ביום בלא ברכה. הטעם לכך הוא שבנוגע למצוות הספירה יש להחמיר ולקיימה (כדעת בה"ג), אולם בנוגע לברכה אנו אומרים שספק ברכות להקל ולכן אין לברך (כדעת ר"ת) (משנה ברורה ס”ק לג-לד). בשו”ת תרומת הדשן (ס' ל”ז) פוסק שהשוכח לספור בלילה והשלים את ספירתו ביום, סופר בשאר הלילות בברכה. וכן פסק המשנה ברורה (תפ”ט, ס”ק לד). המאמר מרדכי (ס”ק ט, ד”ה ואני שמעתי) מסביר שבמקרה זה אין כל פגם בדין ‘תמימות’, ממה נפשך: לפי שיטת בה”ג, דין ‘תמימות’ נאמר על כלל הספירה, ולכן מי שדילג על ספירת יום אחד אינו יכול להמשיך ולספור בברכה. אולם אין דין ‘תמימות’ לגבי כל יום בפני עצמו, וספירת היום נחשבת ספירה. לכן, מי שספר ביום כלל לא הפסיד יום, וממילא הוא יכול להמשיך לספור בברכה. לפי שיטת רבנו תם, דין ‘תמימות’ נאמר על כל יום בפני עצמו, ולכן מי שלא ספר בלילה אינו יכול לספור ביום. אך אין דין ‘תמימות’ ביחס לכלל הספירה, ולכן גם מי שדילג על ספירת יום אחד יכול להמשיך לספור בברכה. לכן, אף שמי שלא ספר בלילה הפסיד יום, הוא יכול להמשיך לספור בברכה. (נעזרתי בכתיבת התשובה, בסיכומו לש הרי"צ רימון שליט"א) יום טוב