שלום וברכה לרבנים בזמן השירות שלי בצבא או לפעמים ביישיבה ראיתי שיש מפקדים/חברים שמגרילים גורל באפליקציה "שוואזי" שזאת בעצם אפליקציה שעובדת כך: כל אחד מהמשתתפים מניח את האצבע על המסך של הפלאפון, והאפליקציה עושה גורל ובוחרת באצבע של מי שיוצא. אז דבר ראשון האם זה מותר ואין בזה חשש של משחק בקוביא? איזה החלטות אפשר להחליט עם זה? והאם אפשר גם בממון כמו פותח גורל בפסוקים(שהתיר בילקוט יוסף) ומה הדין במקום דוחק? תודה רבה לרבנים, ואשמח למקורות לעיון אם אפשר (:

שלום וברכה, אסור להשתמש בגורל כדי לדעת מה יקרה בעתיד, למשל אם פלוני יחיה או לא, אם תימצא האבידה או לא. אך לחלוקת רכוש כאשר אין הכרעה, וכדומה אפשר להשתמש בגורל. וכן אפשר להשתמש בגורל להחליט מי יזכה במצווה מסוימת, וכמו שעשו בבית המקדש פייס, מי שוחט וכו (שו"ת האלף לך שלמה סב). וכן כאשר אדם מתלבט בשאלה מסוימת, למשל אם לעבור דירה, או לקחת עבודה מסוימת ואין לו דרך להכריע, מותר לו לעשות הגרלה מתוך תפילה שה' יכוון דרכו (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א וכן כתב בתשובות והנהגות ח"א תנד). נראה שרק במקרים מאד חריגים אדם אמור להגיע למצב כזה, משום שבדרך כלל אדם יכול וצריך להכריע בעצמו, ואם קשה לו להחליט בעצמו, יתייעץ עם אנשים חכמים, "ותשועה ברוב יועץ". הרחבה: כתב השולחן ערוך (יו"ד קעט א): "אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה: משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי)". ובשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' סב) ביאר שהאיסור הוא רק לדעת עתידות, וז"ל: "לבאר לך איך אנו נוהגין להטיל גורל בקדיש וכדומה הא כתב הש"ך בשם התוס' דאין שואלין בגורלות. הנה דע כוונת התוס' הוי על מה ששואלין בגורלות על להבא מה יהי' כגון אם יחי' החולה או ימצא האבדה וכה"ג על ענינים דלהבא אין לשאול דכתיב תמים תהי' עם ה' אלקיך אבל להפיס בין ב' ענינים לידע אם שייך לזה או לזה זה ודאי מותר ואין שייך בזה לומר תמים תהי' שהרי בבהמ"ק הי' מפייסין מי שוחט וכו' וכן שנינו במשנה ופוסקים אין מטילין וכו' ביום טוב מכלל דבחול שרי להטיל גורל ...". וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' טז): "והאי דספרי, והובא בשו"ע יו"ד סי' קע"ט דאין שואלין בגורלות אף דתנ"ך וש"ס מלאים דכן שואלים כנ"ל, צריך לומר ומצאתיו אח"כ בשדי חמד דהכוונה שאין שואלים הקורות והעתידות לבטוח בהם, וכן משמע בתוס' שבת קנ"ו ע"ב ד"ה כלדאי שכתבו וז"ל ובספרי דרש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהי' וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא ע"כ דבריהם, הרי דהוא גורל דומיא דחוזה כוכבים לקבוע המזל שלא ע"פ ההשגחה העליונה בתום לב, ואין להאריך עוד". וכן כתב התשובות והנהגות (ח"א סי' תנד) והוסיף שאפשר אפילו לקבל החלטות בחיים אם אינו רואה בגורל הוראה וקביעה אלא עצה טובה, וז"ל: "ושמעתי מחמי זצ"ל שבכל דבר שהיו לו שני צדדים היה עושה לפי הגורל והיה אומר ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, ושאל לרבינו החזו"א אם מותר, והשיב לו דמותר ואין בזה חשש שאינו מקבל הדברים אלא כעצה". ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם מותר לאדם שמתלבט בעניין כלשהו אם לעבור דירה או להתחיל עבודה חדשה וכדומה, אם מותר לו לעשות גורל, ומה שיצא הוא יעשה. והשיב שמותר. שאלתי אם מומלץ, ואם טוב לעשות כך? השיב שאם אין לו דרך להכריע אז כן. שאלתי אם יש בכך סימן שכך ה' רוצה, בכך שיצא משהו מסוים בגורל, והשיב שכן. שאלתי את דעתו על אלה שפותחים את האגרות קודש של הרבי מלובביץ זצ"ל, ובודקים מה שיצא להם. והשיב שהוא לא מכיר את הספר הנ"ל, ולא מכיר מה הם עושים. עכ"ד. (הגר"א נבנצל לא אמר לי שצריך לעשות את הגורל מתוך תפילה לה', והוספתי את זה בתשובה למעלה על פי התשובות והנהגות, וברור שגם הגר"א נבנצל יסכים שכך ראוי). ובשו"ת חיים שאל לחיד"א (ח"ב סי' לח אות מא) כתב בשם גדולים שמותר לפתוח בתורה לראות את הפסוק העולה, ועל פי זה להחליט החלטות. ובמנחת אשר במדבר (עט ה) דן אם הגורל הוא מגלה את רצון ה' או שהוא סתם כלי לעזור להכריע כשאין הכרעה. וז"ל: "והנה יש לעיין ביסוד דין הגורל, האם כחו ותוקפו בהיות בו מעין נבואה ורוח הקודש, והתורה חידשה דיש בגורל לבטא השגחה פרטית, או שמא אינו אלא אמצעי סביר לקבוע הכרעה מעשית כאשר יש לשני צדדים או יותר זכות שוה ואין בידיהם להגיע לידי הסכמה, וכהא דחלוקת הארץ וכהא דאחין החולקים בנחלת אבותם. וידוע מה שכתב בחות יאיר (סימן ס"א) דכאשר גורל נעשה כראוי וכנכון "שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה כמ"ש הבה תמים מש"כ אם הגורל מקולקל אין מבוא לומר שמי שזכה מאת ה' היתה זאת". ובמשלי (ט"ז ל"ג) כתיב: " בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו". וכתב שם רש"י: "בחיק יוטל את הגורל – בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל. ומה' כל משפטו – לברור לכל אחד ואחד חלקו". ובמצודות דוד כתב: "דרך מטילי הגורל להניח פתקין בחיק או לזולתו במקום נסתר ומשם יקחום להניחם על המנות לדעת מה למי ואמר בזה אל תהרהרו על הגורל לומר שבא בקרי והזדמן כי בעוד הטילו פתקי הגורל אל החיק עד לא הוציאום כבר נגזר משפט הדבר מה' וזכה כל א' בחלקו אשר חלק לו אלוה ממעל". וכעין זה כתב בביאור הגר"א: "אל ידמה האדם ברעיוניו כי כחי ועוצם ידי עשה החיל הזה אלא אף מה שמטילין גורל על מה שבחיקו מה' כל משפטו היה מתחלה מי יזכה". עכ"ל המנחת אשר. ודן בכך עוד, והסיק שנחלקו הפוסקים איך להתייחס לגורל, אם כרוח הקודש או רק כהנהגה מקובלת בין אדם לחבירו כשאין שורת הדין ומדת המשפט נוטה לזה או לזה. וע"ע ביביע אומר (ח"ו חו"מ סי' ד) שנשאל על עיר שעשו בחירות מי יהיה רב העיר וכל רב קיבל חצי מהקולות. הגוף הבוחר עשו גורל, והרב שהפסיד טען שאין תוקף לגורל. היביע אומר האריך בכך, וסיים: "כלל העולה מכל הנ"ל שאין לסמוך בנ"ד על הגורל שנעשה על דעת חברי הגוף הבוחר למנות הת"ח שזכה בגורל לרב העיר, ועליהם להתאסף שנית לבחור ברוב דעות את המועמד שיראה בעיניהם כמתאים למשרה רמה זו. וקרוב אני לומר שאפי' אם הגורל נעשה גם בהסכמת שני המועמדים, לא מהני הגורל, שאפי' לדעת הרמב"ם והרשב"ם ומרן הש"ע שהאחים או השותפים שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהם החלוקה קיימת לכולם, זהו דוקא בדבר המשותף לכולם, שאין הגורל רק מברר חלק כל אחד ואחד, אבל לעשות דבר חדש, ולזכות רק אחד מתוך שני המועמדים, לא מהני הגורל, והוי כאסמכתא דלא קניא. וכן ראיתי חילוק זה בשו"ת בית שלמה (חחו"מ סי' מט). ובס' ערך שי חו"מ (סי' קעג ס"ב). ע"ש. ומכל שכן שע"י כך הוא חב לאחרים, שלא מכל ת"ח זוכה אדם ללמוד תורה, כמ"ש (בעירובין מז רע"ב). ובכל ת"ח תמצא מעלות באחד מה שאין בחבירו. ולכן צריכה להיות בחירה של נציגי הצבור ברוב דעות עכ"פ". עכ"ל.