שלום כבוד הרב אני חוזר בתשובה מזה מספר שנים ונהגתי לברך את ברכות השחר ברצף ללא קשר לעשיה בפועל ולזמן ביצוע הפעולה. לאחר שלמדתי מסכת ברכות דף ס עמ ב התברר לי שחכמים קבעו בגמרא שההלכה לי לברך בעת ביצוע הפעולה ולברך רק על הפעולות שהתחייבת בהם. מכיוון שהדבר זעזע אותי שאיני נוהג נכון בדקתי ברמבם הלכות ברכות ושם מצאתי שהוא פוסק בדיוק לפי לשון הגמרא שצריך לברך לפני הפעולה ורק על פעולות שהתחייבת בהם.בדקתי גם בשו"ע ובתחילה הוא פוסק כמו הגמרא שיש לברך על הברכות בעת ביצוע פעולתן ורק על מה שהתחייב ולאחר מכן משנה דעתו וכותב: והאידנא נהגו לברך אלו הברכות על הסדר אחר שנטל ידיו דכל זמן שאין ידיו נקיות אין לברכן, והא דאמרינן פסחים ז: כל הברכות כולן מברכים עליהם עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאומר בהן וצונו צריך לברך להקדוש ברוך הוא תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל ברכה של הודאה ושבח כגון אלו יכול לברך אחר כן. גם בני אשכנז שהולכים לפי הרא"ש מברכים את כל הברכות בבית הכנסת. לאור האמור לעיל יש לי כמה שאלות מהותיות: 1. איך יכול חכם לפסוק נגד גמרא מפורשת? נגד דברי תנאים ואמוראים? 2. האם אין דין הגמרא מחייב את כל עם ישראל? 3. איך יכול הרא"ש להביא חילוק שלא נאמר בתלמוד ולהפוך את הברכות למנהג העולם וכתוצאה מכך לברך אותם בבית הכנסת במקום בעת ביצוע הפעולה? אודה על תשובתך

שלום וברכה, הרא"ש והשולחן ערוך לא פסקו נגד הגמרא. הם סוברים שהגמרא עצמה רק התכוונה לומר את הזמן האידיאלי לברך. כלומר לכתחילה יש לברך בצמוד לפעולה שעליו אתה מברך ('לשכוי בינה' סמוך לקריאת התרנגול וכו). אך אין זה מעכב, ואם יש צורך ניתן לברך את הברכות בזמן אחר. ולכן כיון שאין בידינו היום לברך בצורה טובה כל ברכה על מקומה נוהגים לסדר הכל בבית הכנסת, והגמרא תסכים שכך נכון לעשות בימינו משום שאף בזמן הגמרא היה זה רק לכתחילה לברך כל ברכה על מקומו, וכשיש צורך מותר לסדר אחרת את זמן הברכה. יסוד העניין הוא שהברכות האלו אינם ברכות הנהנין אלא הם ברכות השבח על סדרו של עולם, ולכן אין זה מעכב לברך דווקא בזמן ההנאה. אשריך שזכית לחזור בתשובה, וגדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים. ואתה ממשיך לברר וללבן את הלכות לאמיתה של תורה. מחיל אל חיל, תעלה מעלה מעלה!