שלום וברכה. א. האם ההתבודדות היא המצאה חדשה של חסידות ברסלב, האם יש מקורות קדומים בעניין ההתבודדות ומה יחס גדולי ישראל אליה ? ב. האם יש הדרכה כיצד להתבודד, כמה זמן בדיוק ביום או בלילה, ובאיזה מקום ?

שלום רב לשואל היקר ! א. ההתבודדות היא הנהגה שאחזו בה אבותינו הקדושים, משה רבנו וכל הנביאים, התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים. הרמח"ל במסילת ישרים הפליג בשבחה וכתב: "ויקר מן הכל הוא ההתבודדות" ועל מרן החפץ חיים העידו שעשה חשבון נפש בכל יום והשיח לפני בוראו את כל אשר על לבו. רבים מגדולי ישראל כתבו כי יש בהנהגה זו להביא את האדם לתיקון מידותיו ושלמות נפשו. ניתן למצוא בספרי רבותינו לשון "התבודדות", כאשר הכוונה ל"התבוננות" בגדלות ה', או לשיח ותפילה פרטית לפני ה', ולעיתים על חשבון נפש. התבודדות היא הנהגה כללית, השייכת לכל דורשי קרבת ה', ולא כפי שמצוי בפי רבים, כאילו ההתבודדות, היא המצאה חדשה של חסידות ברסלב. (ראה מקורות למטה 1-5). ב. יש הדרכות רבות שכתבו גדולי ישראל בכל הדורות בעניין ההתבודדות, מציאות בה יהודי מבודד עצמו מכל רעשי הסביבה ומתבונן בגדלות ה', עושה חשבון נפש ושופך שיחו לפניו בכל ענייניו הרוחניים והגשמיים. לגבי הזמן: רבים דיברו על כשעה, ביום או בשבוע או בחודש. יש אומרים שעדיף לעשות זאת בלילה שאז העולם שקט, ויש שכתבו ביום, ויש שכתבו או ביום או בלילה. לגבי המיקום: יש שציינו בחדר מיוחד בבית שיש בו שקט, יש שציינו בשדה מחוץ לעיר, ויש שציינו בבית המדרש. יש שכתבו שבאמת אין הגדרה של מקום, אלא עיקר ההתבודדות היא בלבו של אדם (ראה מקורות למטה 6-7). חשוב להוסיף כי בעניינים אלו, צריך הדרכה פרטנית לכל אחד, במיוחד למי שנמצא בתחילת לימודו, בכדי לדעת כיצד להתאים לנפשו וכיצד לבנות את סדר יומו על הצד הטוב ביותר. מקורות והרחבה: 1. הקדמה בעניין ההתבודדות: ההתבודדות היא סוג של תפילה פרטית בה אדם משיח לפני בוראו את כל ענייניו וצרכיו בעת שהוא מבודד את עצמו מכל רעשי הסביבה, הן במקום והן במחשבה. וכבר אמרו חז"ל (ברכות לב:): "חסידים ראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים שעה אחת וחוזרין ומתפללים שעה אחת". כלומר מעבר לזמן ולנוסח תפילה הרגיל שתקנו אנשי כנה"ג, חסידים הראשונים היו שוהים בהכנעה ע"י התבוננות בגדלות ה' ואז מתפללים, "כדי שיכונו לבם לאביהם שבשמים" (שם במשנה ל: ורש"י). דברים אלו הובאו להלכה בשו"ע (סי' צ"ח סע' א'): "המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה". וזקני הרמ"א בספרו תורת העולה (ח"ג פרק ז') בביאורו מדוע בעת עשיית הקטורת אסור שיהיו אנשים נוספים בהיכל ובאולם, וז"ל: "והטעם בזה מבואר, כי אי אפשר להשיג הדברים הנעימים והמשכלים ואמתיות הנמשכים אחר המעשים הנאותים הנרמזים בקטרת כמו שקדם כי אם בהתבודדות והרחקות מבני אדם וכמו שדברו בזה הראשונים ז"ל". ההתבודדות הכתובה בספרים כוללת גם את עבודת ההתבוננות בגדלות ה'. היא הנהגה כללית השייכת לכל דורשי קרבת ה', ולא כפי שמצוי בפי רבים, כאילו ההתבודדות, היא חלילה המצאה חדשה של חסידות ברסלב. אכן רבי נחמן זי"ע הרחיב בעניין זה ועורר על כך ואמר (ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה כ"ה): "ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה על הכל". אבל הוא גם מציין שמדובר בעניין קדמון, ואמר שכל הצדיקים לא הגיעו למדרגתם כי אם ע"י התבודדות. וכך כתב תלמידו הגדול רבי נתן זי"ע (שם שם סי' ק'): "סיפרו לי שאמר [רבי נחמן] שמקטן ועד גדול א"א להיות איש כשר באמת. כ"א ע"י התבודדות. והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפורסמים אמתיים. ואמר שכולם לא באו למדריגתם כ"א ע"י התבודדות... ואמר. שזרע הבעש"ט רגילים בזה ביותר כי הם מזרע דוד המע"ה. וכל עסקו של דוד היה ענין זה שהיה משבר לבו מאד לפני הש"י תמיד. שזהו עיקר ספר תהלים שיסד". 2. מקורות מרבותינו הראשונים: ההתבודדות היא הנהגה שאחזו בה אבות העולם, אבותינו הקדושים, משה רבנו וכל הנביאים (ראה רבנו בחיי על שמות ג' א'), התנאים והאמוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים (ראה בספר 'בדד ינחנו' שליקט מקורות מתקופת הגאונים עד ימינו בשבח מעלת ההתבודדות). וגדול הגאונים, רב האי גאון הפליג בשבח ההתבודדות (הוב"ד בפירוש ר"מ בוטריל זצ"ל לספר יצירה פרק ד' משנה ב') וז"ל: "והאדם השלם בסוד הבריאה מרוב שהוא ישים התבודדותו בחכמה אפשר שישיג העתידות כי מרוב התבודדו נרדמו יצריו וחושיו ויגיע עד העלה הראשונה". ומעין זה מצינו בכתבי רבי אברהם בן הרמב"ם (המספיק לעובדי השם על ההתבודדות): "ההתבודדות היא אחת הנכבדות שבין המידות התרומיות, והיא דרכם של גדולי הצדיקים ובאמצעותה הגיעו הנביאים לידי התגלות. והיא נחלקת להתבודדות חיצונית ולהתבודדות פנימית. וכוונת ההתבודדות החיצונית היא השגת ההתבודדות הפנימית שהיא המדרגה העליונה בסולם ההתגלות, ולא עוד אלא שהיא - היא ההתגלות עצמה". וכך הוא ביאר בפירושו על התורה, (חיי שרה כ"ד ס"ג) את יציאת יצחק לשוח בשדה. ואת הפסוק (וישלח ל"ב כ"ה): "ויותר יעקב לבדו" את ההתבודדות של יעקב. גם רבנו בחיי בספרו חובות הלבבות (שער הבטחון פ"ד) אחרי שהאריך במעלת הביטחון, כתב: "ואם יהיה מבקש עניני אחריתו, יהיה לבו יותר ריק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק. וע"כ היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים, כדי שיפנו לבותם לעבודת אלהים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם, כמו שידעת מענין אליהו עם אלישע". והוסיף (שם שער חשבון הנפש פ"ג): "וכבר נאמר כי עמוד הבר לבב אהבת הבדידות ובחירת היחידות". וכתב (שער אהבת ה' פ"ו) שזו הדרך להגיע לדבקות בה': "בעת התיחד כל אוהב באוהבו והתבודד כל חושק עם חשוקו כמ"ש (ישעיה כ"ו ט'): "נפשי אויתיך בלילה". 3. מקורות מגדולי המקובלים: רבותינו המקובלים, הרמ"ק (תמר דבורה פרק ג') והאריז"ל (שער רוה"ק דף עז) ותלמידיהם, כתבו שזו הדרך להוסיף חכמה ויראת שמיים ולהגיע לכל המדרגות בעבודת ה'. וכתב רבי חיים ויטאל (עץ הדעת טוב נצבים): "ואמנם למד דעת אותם איך ישיגו את השלמות, כי אי אפשר להשיגו פעם אחד, כי לא יוכל לו כאדם המדריך את בנו בחשק ובחבה יתרה. ואמר, כי היסוד העקרי הוא יתבודד האדם ויפנה דעתו מהבלי עולם ויחשב בגדולתו יתברך עד אשר תחשק נפשו בו בתשוקת איש וכל מעינו ורוחו ונשמתו תלויות בו". ובספר אור הישר (פרק ט"ו סדר הלמוד) כתב רבי מאיר פאפירש זצ"ל, שהשורש לקניית כל המידות הטובות ולהגיע למדרגות של קדושה, הוא על ידי ההתבודדות. ודבר פלא כתב בספר חרדים (פרק ס"ה) שההתבודדות והפרישות והדבקות "מועיל לנפש שבעתים מהלימוד" אך עיי"ש שמדבר על פעם בשבוע או בחודש. גם רבנו הרמח"ל (מסילת ישרים פרק ט"ו) יצא מגדרו במעלת ההתבודדות להשגת מידת הפרישות, וז"ל: "ויקר מן הכל הוא ההתבודדות, כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם כן מעביר חמדתם מלבו, וכבר הזכיר דוד המלך עליו השלום בשבח ההתבודדות ואמר (תהלים נה): מי - יתן - לי אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה. והנביאים, אליהו ואלישע, מצאנו היותם מיחדים מקומם אל ההרים מפני התבודדותם. והחכמים החסידים הראשונים ז"ל הלכו בעקבותיהם, כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלימות הפרישות, למען אשר לא יביאום הבלי חביריהם לההביל גם הם כמותם". וכן כתב ביחס לקנית מידת החסידות (שם פרק כ"א), וגם בהשגת מידת הקדושה (שם פרק כ"ו). ובמאמר יחוד היראה (אדיר במרום ח"ב) הדריך בצורה מסודרת כיצד לעשות זאת, עיין שם. 4. מראה מקומות – מגדולי האחרונים: כמובן שיש עוד מקורות רבים שלא הזכרנו, רק להשלמת העניין נציין כמה מראי מקומות של גדולי אחרונים לטובת הרוצים לעיין. מרן החיד"א בספרו צפרן שמיר (סי' ג' נ"א) בד"ה "שורש הכל התבודדות". ובמדבר קדמות בד"ה התבודדות היא מעלה גדולה כו' וכך ביאר "בד – קודש ילבש". העמק דבר (שמות פ"ג פס' א' ד"ה אחר המדבר), ספר יערות דבש (ח"א דרוש י"ד ד"ה ויש להבין), דרושי הצל"ח (אהבת ציון דרוש רביעי ד"ה ועוד), בספר שני לוחות הברית (שער שער האותיות אות צ' צניעות) ד"ה "עוד מעלה גדולה ונפלאה", ועוד כתב השלה"ק (שם מס' יומא דרך חיים תוכחת מוסר מ"ו) שהטעם שהקב"ה מאיר פניו למי שמתבודד אליו: "כי כאשר הוא יבא לשום פניו אל אלוקיו, כן הוא יתברך ישים אליו ויחדיו ידבקו", כלומר מידה כנגד מידה. והרחיב על כך בעוד מקומות רבים. ספר הברית (ח"ב י"ב דרך הקדש י"א ועוד מקומות). וראה בספר שב מוסר (פרק יט-כ) שזה מועיל במקום תענית וכו'. 5. מראה מקומות – מגדולי החסידות: כמו כן נציין כמה מראי מקומות מגדולי החסידות כי רבים המה. ראה בצואת הריב"ש ד"ה "מפני מה יזכה לדבקות", ובספר בעש"ט על התורה (ואתחנן כו., עקב ל"ב ד"ה ואיתא בזהר), תולדות יעקב יוסף (וישב ד"ה והנה יוסף שהיה מתבודד, ובעוד מקומות) וראה מה שכתב (שם וזאת הברכה) שגם רבנים גדולים אם אינם מתבודדים מפסידים את החיבור הרוחני, עיי"ש. תניא (אגרת הקודש י"ב ד"ה בכל עת מצא), נעם אלימלך (הנהגת האדם א', בא ד"ה "אין לך אדם שאין לו שעה", נח ד"ה דהינו, בשלח ד"ה ויסב, משפטים, תרומה, שלח לך), וראה בספר יהי אור על החוזה מלובלין זי"ע מסופר שזככה לכך שראה מסוף העולם עד סופו, בזכות שהתבודד ט"ו שנים באיזה עליה ולא הסתכל אפילו על דבר הרשות, עיי"ש. עבודת ישראל (פרקי אבות ג' וה'), לקוטי תורה לר' מרדכי מטשרנאביל (הדרכה ו' והלאה), באר מים חיים (צו ד"ה "ולבש הכהן מדו בד"), אור לשמים (בלק ד"ה "הן עם לבדד ישכן"), מאור ושמש (וישב ד"ה וזאת, קדושים ד"ה וכך שמעתי, מסעי ד"ה על כן), אמרי פנחס (שער א' תנ"ך ד"ה הרב דפולנאה), אגרא דכלה (בראשית ט' ב' וי"ח א'). 6. מה עושים בהתבודדות: בליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה צ"ה- ק"א) מבואר שכל אחד צריך לבטא את דבריו במלים שלו ובשפה המובנת לו. לדבר על כל מה שעובר עליו, להודות בחטאיו ועוונותיו, גם אלו שנעשו בזדון וגם בשגגה. לדבר כמו שמדברים עם ידיד קרוב ולספר לו את כל מה שעובר עליו, את מצבו האישי והמשפחתי וגם של עם ישראל בכלל. צריך לנהל כביכול ויכוח עם הקב"ה, להודות לה' על כל הטוב והחסד שהוא משפיע עליו, ואפילו אם אינך מצליח להוציא אלא "רבונו של עולם" תעזור לי וכדו', גם זה יקר מאד בעיני ה' (ראה גם חיי מוהר"ן ת"מ). ואפילו רק לשבת לפני ה' בלי להגות אף מילה, יש חשיבות (ליקו"מ ח"ב כ"ה). ובעניין זה שאין לו כל כך מה לומר, יש לציין את עצתו של רבי נפתלי מראשפיץ זצ"ל (זרע קודש וארא): "וגם יכול לעשות לעצמו שיחה ותפלה מזה בעצמו שיצעק ויתחנן לפניו יתברך שנתרחק כל כל מאתו יתברך שמו שאין יכול לדבר כראוי וכו' ובודאי יעזרהו יתברך שמו". כמו כן צריך להתפלל על הכל, ופעם שוחח רבי נחמן עם אחד מחסידיו ואמר לו, אם בגדיך קרועים, התפלל אל ה' שיתן לך בגדים חשובים וכו' (ראה שיחות הר"ן רל"ג). וכבר כתב על כך המאירי בחידושיו (ברכות דף כח:): "שאדם מצריך לחדש תפלה על כל דבר שהוא רואה בעצמו שהוא צריך בו לעזר אלקים, ואז יתמיד מחשבתו בעבודת השם באין פרוד". וגם יש מעלה לעשות מהתורות שאדם לומד, תפילות, ועל יסוד זה כתב רבי נתן תלמידו הגדול של רבי נחמן את הספר ליקוטי תפילות (אגב אורחא כמובא בליקוטי מוהר"ן (תניינא תורה כה): "גם טוב לעשות מהתורה תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפלה. דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו ית', על כל מה שנאמר שם באותו המאמר. מתי יזכה גם הוא לבא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה. ויבקש מאתו ית', שיזכהו לבא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה. באופן שיהיו דבריו דברי חן, וטענות נכונות, לרצותו ית' שיקרבהו לעבודתו באמת. וענין השיחה זו, עולה למקום גבוה מאד. ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאד למעלה". ובצוואת רבי מרדכי מקרעמניץ זצ"ל כתוב: "ולהתבודד עצמו בלילה בשעת הלימוד ולבקש מהשם יתברך שיעזר לבא לפנימיות התורה ולדבקות הבורא ב"ה. וזה ניסיתי בע"ה, ובדואי יהיה לכם סייעתא דשמיא". 7. זמן ומקום: ז"ל האריז"ל (שער רוה"ק דף עז): "בכל יום להתבודד חצי שעה באהבת השם יתברך ובפרט ביום ראשון בשבוע". ובדגל מחנה אפרים (וילך) כתב שצדיק שהוא כללות כל הדור שזוכה שה' הולך לפניו תמיד, "מתבודד תמיד בחדרי לבו אף כשעוסק עם בני ביתו בצרכי עולם". ובספר משמע שלום (הנהגות ישרות סדר היום) כתב להתבודד פעם אחת בבוקר אחרי שהוא גם נפנה ונטל את ידיו. ופעם שנית קודם מנחה, ופעם שלישית קודם השנה. ורבי מרדכי מטשרנאביל (ליקוטי תורה הדרכה הנהגות) כתב: "בכל יום תתבודד בחדר מיחד שעה או שעתיים ותחשוב במחשבתך כל מה שעשית כל ימי חייך כו' ותתודה וכו'. וראה בליקוטי מוהר"ן (תניינא תורה כה): "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו עכ"פ שעה או יותר, להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו". העולה מדבריו (שם ושם תורה נ"ב), שיש להקצות שעה או יותר מדי יום להתבודדות בחדר בפרטי ושקט או בשדה כיון שהמקום מבודד ושקט יותר, והמקום הטוב ביותר הוא מחוץ לעיר, בשדה. ועדיף להתבודד בלילה, כיון שהעולם שקט וכולם ישנים מהמרדף אחרי ענייני העוה"ז עיי"ש. גם בספר תורת משה (שמות י"ב פס' י"ג-כ') כתב שיש עדיפות להתבודד בלילה, ולגבי המקום הוסיף "אחר הדלת והמזוזה, על הארץ ישב". ובראשית חכמה (שער הקדושה פרק ו') כתב: "התבודדות האדם בבית מדרשו או בבית הכנסת מה טוב חלקו, כי בודאי יקנה קדשה יתרה בנפשו". אולם עיי"ש, שכתב "ויתבודד ביום", עוד כתב (שם פרק ז') שראוי ביום שישי להתבודד "מקצת היום לפשפש במה שעשה בששת ימים כדי שישוב בתשובה" ובזה הימים נכללים בשבת "ונשמתו תהיה נאה", עיי"ש. ובספר דברי דוד (ליום חמישי) כתב: "תזהר בכל יום או בלילה להתבודד שעה אחת" העיקר להתבונן בחסדי השם "שעברו עליך מיום בואך מרחם אמך עד היום הזה". ובספר מאור ושמש (קדושים) כתב שעיקר ההתבודדות הוא במחשבה ובכל מקום, וז"ל: "כי העיקר הוא התבודדות המחשבה לחשוב תמיד ברוממות אלהותו יתברך, הגם שהוא בתוך קהל רב - ידבק מחשבתו תמיד בהבורא יתברך, כמו שכתב בעל חובת הלבבות בשער הפרישות כי עיקר הפרישות הוא שידמה אדם בעצמו כשהוא בבית מלא בני אדם כריק מהם. רצה לומר, שידבק עצמו במחשבתו בהבורא ברוך הוא שכמעט לא ידע שיש כאן עמו שום אדם. ובפרט בעת התפילה צריך אדם לבוא לדביקות גדול, עד שלא ידמה בעצמו שיש כאן שום בריה רק הבורא ברוך הוא, וזהו עיקר התבודדות. וגם בעת דַּבְּרוֹ עִם בני אדם פחותי הערך - לא יתערב נפשו עמהם, רק יהיה פָּרוּשׁ במחשבתו מהם, ויחשוב ברוממות אלהותו יתברך". ומרן החפץ חיים (בה"ל סי' תקע"א ב') הביא בשם השלה"ק בשם ספר חרדים: "אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין, וידבר לא-ל יתברך כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו". ובספר תנועת המוסר (ח"ג דמותו והליכותיו) כתב הח"ח: "אין לנו שום עצה כי אם שיקבע האדם בכל יום או עכ"פ בכל שבוע, עת להתבודד בחדרו, ולהתפנות מטרדותיו ולחשוב עצות בנפשו אודות עניני אחריתו באיזה אפן לתקן את עצמו". והעיד עליו תלמידו הרב מ"מ ישר (החפץ חיים ופעלו): "עתים היו שומעים מאחורי הדלת של חדר התבודדותו, איך היה משוחח עם השם בשפת אם פשוטה כדבר איש אל רעהו ומנהל אתו שיחות ארוכות". וגם על מרן החזון איש מבוא עדות מרגשת (מרביצי תורה ומוסר ח"ד עמ' רע"ח): "היה מרבה לשפוך שיחו בתפילות וכל אימת שהיה נתקל במבוא סתום בלמודו, מיד היה פורש לקרן זוית ושופך צקון לחשו לפני האלקים, בלב נשבר ובדמעות שליש, כי יחון אותו, ויתן בלבבו בינה להבין ולהשכיל בדברי תורה". וחשוב מאד הקביעות כפי שנהג רבי אברהם ב"ר נחמן לומר: התבודדות שהיא קבועה, גדולה אלף אלפי פעמים מהתבודדות הנפסקת (ר' אליהו חיים רוזין). בברכה נאמנה,