שלום, אני אשמח לבירור תוכן הברכה/תפילה שלאחר הלימוד. בפשט הדברים בהסתכלות המצומצמת, מרגיש לי קצת להתנשא מעל אחרים כשאני אומר שאני עמל והם עמלים, אני מקבל שכר והם אינם מקבלים שכר. ראשית , האם זו תפילה שמצביעה על לימוד גדוש? או גם מעט תורה ביום? ושנית, למה אני צריך להסתכל על ״הם״ עמלים/מקבלים שכר. מה אכפת לי מהם? כל אחד והבחירות שלו. למה אני צריך להזכיר את מי שלא עמל בברכה שלי לאחר הלימוד שלי? קריאת הברכה מציבה אותי במקום קצת ״מעל״ מי שלא עמל ולמד

א. מה לכך ול"התנשאות"? האדם מחוייב בלימוד תורה, וככזה הוא בוודאי נוטל שכר, וטוב הדבר וגם ראוי, ומדוע אפוא שלא יודה לקב"ה ששם חלקו בין לומדי התורה ולא - חלילה - בין מי שאינם לומדים תורה? ב. לדידם של פרשנים מסויימים - כדוגמת הראי"ה קוק - ההבחנה היא מול יושבי קרו"ת, היינו קרקסאות ותיאטראות [ולא "קרנות"], כך שמדובר בהבחנה אל מול הנוהגים שלא כהלכה, ובוודאי שעל כך נכון להודות. ג. על יהושפט המלך נאמר "ויגבה לבו בדרכי ה' " (דברים הימים ב' יז, ו) ומכך למדנו שקיום תורה ומצוות נכונים "להגבהה". מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל נהג לציין זאת - לדוגמה - על הוצאת ציציות בחוץ, אכן בהבלטה. לפיכך "גאוות יחידה" בקיום תורה ומצוות, מעשה ראוי הוא.