האם יש הבדל בין סיום מסכת של ילד לסיום מסכת של מבוגר לעניין אכילת בשר בתשעת הימים?

שלום וברכה, יש אומרים שסיום של ילד מתחת לגיל בר מצוה מועיל לעשות סיום עם בשר בתשעת הימים (צפנת פענח, הגר"ח קניבסקי כל משאלותיך עמ' שלח). ויש אומרים שלא נחשב סיום להתיר אכילת בשר בתשעת הימים (הגרי"ש אלישיב כמובא בקב ונקי סי' קנ). אך חשוב להדגיש שלגבי עצם העניין אין לעשות סיום מסכת בכוונה בתשעת הימים כדי להתיר אכילת בשר כפי שכתב המשנה ברורה (תקנא עג): "ומכל מקום אם לא נזדמן בלימודו הסיום לא ימהר או יאחר בשביל זה. וגם אם לא היה עושה סעודה בשאר הימים אפשר שלא יעשנה גם עתה. אכן אם נזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום ריעות". וכן פסק היחוה דעת (א מ). ומכל מקום המיקל למהר בלימודו כדי לעשות בכוונה סיום מסכת עם סעודת בשר בתשעת הימים יש לו על מה לסמוך (דעת הגר"מ פיינשטין להקל כמבואר בספר 'זקניך יאמרו לך' עמ' לה, וראה עוד דעות המקילות בפסקי תשובות תקנא הע' 331). הרחבה: בנטעי גבריאל (מא יא) כתב על פי שו"ת צפנת פענח (ח"ב י) שסיום של קטן נחשב סעודת מצוה. בשו"ת להורות נתן (חלק טו סימן טו) נשאל אם סיום של קטן מתיר לבכור לשבור את הצום בערב פסח. וכתב שלכאורה זה תלוי אם הקטן בעצמו מצווה במצוות מדין חינוך, או רק אביו חייב לחנכו, ע"ש. וכתב: "והנה אם הקטן עצמו אינו מצווה במצוות, נראה דמה שסיים מסכתא לא הוי סעודת מצוה כיון שהוא עצמו פטור מן המצוות". וסיים שהבו דלא להוסיף על הקולא של סיום על ידי גדול בערב פסח. אך נראה שאין הכרח בדבריו. לגבי מה שכתב שיש צד שקטן עצמו פטור מן המצוות, ראה מנחת אשר בראשית (לב ו) שגם הקטן מחויב לכל הדעות, וז"ל: "ומאידך נראה פשוט דלכו"ע מצווה גם הקטן לדקדק במצוות משהגיע לחינוך, דאטו אפשר שקטן שבא לשאול נורה לו שמותר לו לעבור על איסורי תורה, אלא נראה פשוט דלכו"ע עיקר החיוב על אביו אך בכלל התקנה שגם הקטן מצווה, דאילולי חייבו אף את הקטן במצוות לא היה כלל ביד האב לחנכו, וע"כ עיקר המצוה על האב רמיא אלא שחייב גם את הקטן בעצמו, ולא נחלקו אלא אם יכול הוא להוציא אחרים". ע"ש באריכות. אפשר ששאלתנו אינה תלויה בדין חינוך קטן, אלא בשמחה על סיום המסכת. לילדים עצמם נראה שוודאי אפשר להקל בסיום של ילד, כעין שכתב הביאור הלכה תחילת סי' יד שפשוט שהקטן מותר להטיל ציצית לעצמו לכו"ע אם רק הגיע לחינוך שהוא מחוייב מדרבנן במצות ציצית ומיקרי בר לבישה להוציא את עצמו בציציותיו. ועוד שיש מקילים לילד עד גיל בר מצווה לאכול בשר עד שבוע שחל בו (עי' מ"ב תקנא פב). הערת הג"ר שלמה הירש: גם אם נאמר שהקטן עצמו מצווה בדין חינוך, הרי הרמב״ן כותב שאינו מוציא אחרים משום שחיובו פחות ומנין לנו שעל חיוב כזה עושים סיום. ועוד שגם אם חייב מדין חינוך יתכן השמחה הגדולה בסיום זה בגדול שנוהגת בו מצות ת"ת מהתורה. לכן אולי אין להוסיף על הקולא שנהגו לסמוך על סיום לומר שגם בקטן אפשר.