שלום כבוד הרב, ישבתי היום ביחד עם המשפחה שלי באוטובוס במושבים האחוריים וישר שירדנו רכב התנגש במאחורה של האוטובוס והאוטובוס ממש התעקם ישר אמרתי מזמור לתודה כמובן אבל האם אני צריכה לברך הגומל כיוון שניצלתי בנס? תודה רבה

שלום וברכה, ברוך ה' שלא קרה לכם שום נזק. כנראה שה' אוהב אתכם במיוחד. למעשה אין לברך הגומל על הישועה הזאת. טוב שהודיתם לה' על כך. בשורות טובות! מקורות והרחבה: בספר נתיבות עולם (נתיב העבודה פרק יג) למהר"ל מפראג מבואר שאין לברך הגומל על נס אלא כאשר האדם היה בתוך הצרה, ולא במצב שבסיעתא דשמיא הצרה לא באה אליו. וז"ל: "ועתה יש בני אדם שכאשר זרקו אבן עליו ולא הגיעו האבן מברכין גומל חסדים טובים, וכל זה מנהג של עמי הארץ כי אף אם רדפו אחריו בחרב ונמלט אין זה מן הארבעה אשר צריכים להודות. אבל דבר אחר שלא היה בצרה רק שלא בא עליו צרה אינו בכלל הארבעה שצריכים להודות". אמרו חז"ל בגמרא (נדה לא.) על הפסוק (ישעיה י"ב) "אודך ה' כי אנפת בי: במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהן, התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח וכו', אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו". וכתב על זה במקור חיים לחות יאיר (בקיצור ההלכות סוס"י רי"ט, מובא בפסקי תשובות סי' ריח הע' 81): "ואף על פי דכתיב אודך, אין לברך, שזה בכלל מה שאומרים 'על ניסך שבכל יום עמנו' וכו' דדווקא בשהיה לו עתה צרה לפני שניצול וכמ"ש ויצעקו אל ה' בצר להם, וכל שאינו בכהאי גוונא א"צ לברך". ובספר הליכות שלמה (כג א) מובא בשם הגרש"ז: "חיוב ברכת הגומל הוא רק כשפגעה בו הסכנה ממש, אבל אם רק היה קרוב לסכנה וניצול הימנה אינו מברך". עוד מובא שם (הע' 2) שבמעשה שנתנגשו שתי מכוניות והאחת נהדפה ונזרקה למרחוק הורה הגרש"ז שאם לא נחבטו הנוסעים חבטה שיש בה סכנה לא יברכו. מי שהיה במצב מסוכן וניצול יכול לראות בכך סימן אהבה משמיים. סיפר הרב שבדרון (שאל אביך ויגדך ח"ב עמ' רנא) שבאחד מימי המלחמה בירושלים בשנת תשכ"ז הדבר התרחש בשני מקומות, בשכונת אחוה ובשכונת בתי נייטין. חיילי הלגיון הירדני המטירו פגזים על ירושלים, ומתוכם נפל פגז אחד על בלון של גז וכתוצאה מכך פרצה שריפה, ואחר כך נפל עוד פגז על דוד. מימי הדוד התפוצץ והמים שפרצו מהדוד כיבו את השריפה.. הוסיף הרב שבדרון שהביאור הוא כך: אם הקב"ה היה רוצה שלא תהיה שריפה, יכול היה לעשות שלא תהיה, אבל הקב"ה רצה להראות לאנשים כמה חביבים הם אצלו, ואז עשה שיפלו שתי פצצות, האחת תגרום שריפה והשניה תכבה אותה, כנאמר: מחצתי ואני ארפא". ועי' גם עולת ראיה (עמ' רכ-רכא) על הפסוק אשירה לה' כי גמל עלי.