שלום כבוד הרב, אני בחור עוד מעט בן 18 עוד בבית ספר, אני דתי ולאחרונה אני מתחזק יותר ואני מרגיש שאני אוהב את הדרך הזו עוד יותר בחודשים האחרונים. אני מכיר בנות שהייתי עובד איתן או מכל מיני מקומות אחרים במהלך השנים ועם חלק אני בקשר די טוב. אני לא שומר נגיעה ממש, ויצא לי שהיה אופציה לצאת ולהיות עם אחת מאלו שהכרתי, העניין הוא שהיא לא דתייה מצד אחד לא מתלבשת הכי צנוע ולא ממש אוכלת כשר (איתי מכבדת לגמרי) אבל מצד שני יש לה ערכים כל כך טובים ויש לנו כימיה טובה. למרות שזה לא ככה אני מרגיש כאילו זה שאני זורק את כל הדת שלי לפח אם אני אצא עם מישהי כזאת או אתנשק ודברים אינטימיים כאלו. אני לא יודע אם זה ככה כי זה "הורמונים של גיל ההתבגרות" אבל אני מרגיש שאני ממש נאבק עם עצמי על מה נכון ומה כדאי לי לעשות, לבטל את הקשר עם כל הבנות שהכרתי אז, אני יכול להיות במצבים אינטימיים עם חברה שלי או שזה אומר שאני רשע או מגיע לי עונש ואני מפר את רצון השם שאני לא אחכה לחתונה, ואני לא רוצה להפר אבל זה כל כך קשה. תודה רבה על העזרה והסבלנות לקורא.

צהריים טובים צדיק קשר אינטימי הוא דבר מבורך בין בעל לאישה שנישאים כדת משה וישראל. יש בחיי זוגיות הבנויים על אדני ההתחייבות היהודית במסגרת חופה וקידושין לצקת איכות אחרת של קשר. לא סתם חיי חבר וחברה, לא סתם חיים משותפים אלא יצירת משהו חדש, שכאשר הוא מקבל חיוב של קדושה וטהרה ע''י החופה והקידושין, וממשיך הלאה בטבילה , הוא מרומם את הטהרה הפרטית של הזוג, של המשפחה וממנה לטהרת העם והעולם כולו. ההורים שלנו במשך כל הדורות התאמצו בתנאים של פעם לעשות הכל כדי לשמר בעוז טהרה זו. אמותנו החזקות לא ויתרו על טהרתן אף בתנאים קשים של פעם הכוללים מזג אויר קשה, התנכלויות של שכננו הגויים וכדומה. בנוסף, לא ויתרו על היופי של חיי זוגיות במסגרת חופה וקידושין. אמנם אתה צעיר ויש לך עוד קצת שנים עד חיי נישואין ואתה שואל את עצמך אז מה בינתיים. בינתיים , כפי שאתה מרגיש בצדק, אין אפשרות לחטא. צריך לדעת שקשר של נגיעה ובטח מצבים אינטימיים הם אסורים לחלוטין ומהווים חטא גדול. לכן המלצתי החמה היא לנתק קשר עם בנות. לומר להן שזה לא משהו אישי אך כרגע אתה עסוק בבניין האישיות הכללית והדתית שלך ובעז''ה כשיגיע זמן חתונה יהיה חישוב מסלול מחדש מתוך אישיות בנויה ויצוקה ומתוך רצון לבנות בית חזק ויציב זה קל?!!. ממש ממש לא. האמת שבכלל זה לא קל לשמור תורה ומצוות. נוצר מעין סיר לחץ בנפשו של היהודי. מחד, דחפים וחשקים שונים (בדומה לאכילה ושתיה) ומאידך כל מיני הגבלות בכל מיני נושאים. אך אנו מאמינים שהדבר דומה לחייל סיירת שיש עליו לא מעט הגבלות (לא אוכל של אמא, לא מיטה של בית, פקודות כל הזמן, חייב לעמוד בזמנים לחוצים, מסכן את עצמו וכ') אך הסיפוק אדיר. יש הרגשה שאחר ההכשרה הוא מעין 'כל יכול'. הוא שולט בעצמו, יודע לנווט את גופו ,נפשו ורצונו למען העם והמולדת . פתאום מגלים בחור לוחם סיירת שההגבלות השונות בנו אותו, יצרו לו יכולת שימוש נכונה בכל כוחות חייו, דבר שיוכל לשמש אותו למטרות גבוהות . לא פלא שתחושת סיפוק ומיצוי עצמי אדיר מציפים אותו . כך בדיוק הדבר לגבי ההגבלות והאיסורים של התורה הקדושה. אם מתמקדים בכמה אסור וכמה זה קשה, אז התחושה קשה. אם ממקדים מבט כמה זה בונה וכמה זה נותן, אז מתחברים לתהליך הצמיחה. למשל לגבי שבת. יכולים לראות את איסור מוקצה, בישול וכו' ולהיכנס לתחושת באסה. מאידך, אפשר לראות את השבת כמסגרת מענגת ורוחנית הגורמת לאדם לחיות את משפחתו , ומנוחתו הגשמית והרוחנית. כשאדם ממקד מבט כזה, פתאום הוא לא מוכן לוותר על השבת. הוא חווה כיצד דווקא ההגבלות והאיסורים יש בהם כדי לגרום לשבת להיות כזו מיוחדת שיש בה למנף אותו אל על. כך הדבר לגבי כל התורה כולה וכך ממש גם לענייננו לגבי הוצאת שכבת זרע לבטלה וחיי אנטמיות עם בחורות שלא במסגרת חופה כדת משה וישראל. אפשר להתמקד באיסור ולהרגיש כמו אוכל בסיסי שנמנע מאיתנו וממילא לחוות תסכול. אך מאידך, אפשר למקד מבט במקום הגבוה שאדם יגיע אליו אח''כ. הנצרות הבינה שלתת ליצרים אלו דחיפה זה דבר נמוך תמיד . לכן הם קידשו את הנזירות מנשים. העולם המערבי לא רצה להלחם עם עצמו בשום דבר. כל עוד אין אתה מזיק ישירות למישהו אחר , תזרום עם הדחפים שלך. העולם היהודי ע''פ התורה מדריך ששתי הדרכים מוטעות. הדחפים הם כמו נשק שנתנו לחייל טירון. דרכה של הנצרות אומרת לו לנצור לעולם את הנשק. משמעות הדבר שהוא לא יעשה את תפקידו. הנשק לא ניתן לו סתם. העם סומך עליו שיגן עליו באמצעות נשקו. מאידך, גם העולם המערבי שמרשה לו לשחק עם הנשק כרצונו וחשקו רק שלא יכוון זאת כלפי אף אחד לוקה בחסר עצום. ראשית, יש סיכון שמשחק בנשק יגרור בסוף בלי כוונה להזיק לאחר. שנית, המשחק בנשק איננו מימוש תפקיד החייל. הוא לא ממלא משימתו. היהדות לעומתם מלמדת שיש לחייב בינתיים להשתמש בנשק רק ע''פ הנהלים הקשוחים של הטירונות. אחר תקופת ההכשרה, הוא בעל יכולת להשתמש בנשק (עדיין עם נהלים והגבלות) כדי להגן על עמו ומולדתו. כך מחד הוא עושה את תפקידו, אך מאידך הוא בעל שליטה עצמית קשוחה שתמזער נזקים שעלולים להגיע. כך הדבר בדיוק בעניין הוצאת שכבת זרע לבטלה ובכלל בחיים אנטימיים עם חברות. שכבת זרע זו מתנה נפלאה שה' נתן לנו. דרך ליצירת חיים חדשים. מאידך, שימוש לא נכון יכול לגרור את האדם להיות שפוט אחר מעשיו .גם בהיותו גדול ונשוי הוא יכול בנקל להיגרר לסגנון חיים כזה שיש בו כדי להזיק לעצמו, לאשתו ולחברה כולה (כפי ששומעים לפעמים בחדשות לצערנו...). הנזקים הם לא רק במקרים הקיצוניים יותר של השתעבדות לפורקן יצר מיני באופן שתוקף נשים בעל כרחן. הנזקים הם גם במקרים של שידול בהסכמה. דבר זה לצערנו מפרק המון המון המון זוגות שחיו חיים טובים והקימו משפחות טובות. גם בפרטים שונים שאנו לא מצליחים לרדת לעומק ההבנה של העניין, עדיין אנו מאמינים ומבינים שאלו לא סתם הגבלות. אלו ההגבלות של בורא עולם, של היצרן. אלו הוראות יצרן כדי שנתפעל את גופנו בצורה הטובה והמועילה ביותר. לא רק שלא נזיק לאחרים, אלא לנווט אותם באופן שיקפיץ את אישיותנו גבוה. כיוון שכך כדאי לנו לפעול לפי ההוראות גם אם לא מבינים בדיוק למה וכמה. מאמצנו סביב הצניעות , משפיעים המון קדושה, טהרה וברכה הן על עצמנו הן על עמנו הגדול והן על העולם כולו. המאמץ הוא קשה מאוד במיוחד בדורנו שהרבה דברים פרוצים ונגישים. הקושי הוא כפל כפליים על צעירים ועל רווקים. אך יש לדעת שככל שהמאמץ סביב האתגר גדול יותר, כך גודל השפע. יש לדור שלנו, דור הגאולה, נשמה גבוהה מאוד . בהתאם לכך יש גם נסיונות גדולים יותר. הסיירת היא הנשלחת להתמודד עם אתגרים מורכבים... לכן המלצתי היא לנתק את הקשר עם הבנות ולהסביר להם שזה כדי לבנות את הקומה שלך למספר שנים ואח''כ יש על מה לדבר מתוך רצון אמתי לבנות בית נאמן בישראל הצורך בניתוק איתן זה לא רק כדי להמנע מחטא אלא גם כדי להיות פנוי לבניה אישית רוחנית באופן יצוק וחזק. אח''כ הקשר למטרת נישואין יהיה בנוי אחרת לגמרי בעז''ה בהצלחה רבה רבה ובשורות טובות לכל ישראל בעז''ה