שלום לרבנים אני בת שירות בכפר נוער חילוני הנערים בכפר הם נערים על הרצף הסיכוני שמגיעים תחת צווי בית משפט כחלק מתפקידי כמדריכה אני נדרשת השנה לסגור שבתות בכפר רוב ההתנהלות מול הנערים היא במתן עונשים בתגובה להתנהלות שלהם, קשה לעבור שעה בלי לתת לפחות עונש אחד לנער. האם אני צריכה להעלים עין? מה שיפגע בסמכות שלי עליהם ובכל מקרה מדריך אחר חילוני יצטרך להעיר להם במקומי… מה הגבול? רק הערות באוויר בלי בקשה ישירה? יש היתרים מסויימים במקומות כאלה? השאלה שלי היא האם משהו מהדברים הבאים אני יכולה לתת לנער לעשות: א. האם מותר לתת עונשים של איסוף שקיות זבל או בדלים או להרים סיגריה שהפילו? ב. האם מותר להגביל סיגריות או זמני טלפון? בזמני טלפון או סיגריה או כשהם רואים טלוויזיה, מותר לי להעיר להם על ההתנהלות שלהם? / להנמיך טלוויזיה/ להעביר שיר לא מותאם ג. האם מותר לתת להם שעות ביציאה? והאם מותר לי להגיד להם שנדבר על ההשלכות של המעשים שלהם במוצאי שבת? ד. בדרך כלל העונשים אצלינו הם כתיבה של משפטים באבנים (לדוג ״אני מכבד אנשי סגל״) או בניה של מעגל מכמה קומות אבנים (אציין שהדברים שהם כותבים ובונים בד״כ מפרקים אותם ישר אח״כ לטובת שימוש הבא) האם מותר לדרוש מהם לחבר את האבנים האלה בשבת?

שלום וברכה, אשרייך שאת עסוקה בעבודת החינוך של ילדי ישראל ומשקיעה לסייע לבחורים עם קשיים שונים. א. אפשר לתת להם עונש לפנות את פחי האשפה שהתמלאו בשבת או שגורמים סירחון גם אם לא התמלאו. משום שפחים אלו הינם 'גרף של רעי' (= מוקצה שגורם מיאוס גדול) ומותר לפנותם בשבת. וכן מותר לומר להם לאסוף את הסיגריות שהם זרקו על הרצפה וגורמים מיאוס במקום שאנשים נמצאים (עי' שו"ע שח לד ומ"ב שם, שש"כ כב מו-מט). ב. מצוה להגביל זמני סיגריות וטלפון כמה שיותר. אך אין לומר או לרמוז להם לכבות, שבכך את מכשילה אותם לעשות איסור בשבת. אפשר לומר להם שאסור להם להשתמש בטלפון, ושאסור להם לעשן, ואם הם יכבו מעצמם זה עניין שלהם. ג. מותר לתת להם שעות ביציאה. רק אין להגיד להם לעשות בשבת משהו שאסור לעשות בשבת. ואם את צריכה להגיד שהם יעשו דבר שאסור לעשותו בשבת, אפשר לומר להם בלשון שלא משתמע בהכרח איסור מלאכה. למשל, אם תרצי לומר להם שיצטרכו לנסוע לביקור אצל המנהל הגר בעיר אחרת, אפשר לומר שיהיה להם ביקור אצל המנהל בלי להזכיר שיגיעו ברכב, ומכיון שעקרונית אין הכרח שיסעו אליו ברכב, ואפשר להגיע ברגל - האמירה מותרת (שו"ע שז ל, שש"כ כט סז-סח). ד. יכולות להיות בכך כמה בעיות: מוקצה, בנייה וכתיבה. ככלל אבנים הם מוקצה בשבת, שהרי אין לאבנים שימוש והם מוקצה מחמת גופו. אך אם מדובר על אבנים מסוימות המיוחדות לצורך זה, ואתם משתמשים בהם אף בחול לצורך זה, אזי בכך ייחדתם אותם לשימוש זה והם לא מוקצה (עי' שו"ע שח כב, מ"ב ס"ק צג, שש"כ כ מו). מצד איסור בונה – מכיון שמפרקים אותם ישר לטובת השימוש הבא נראה שאין בכך איסור בונה (עי' שו"ע שיד א, שש"כ טז יט). מצד איסור כתיבה - אם רשומות אותיות על האבנים ומקרבים את האבנים אחד אל השני בלי שום חיבור נראה שאין בכך איסור כתיבה (עי' מ"ב שמ ס"ק כב אופן ח שכתב "אסור לחבר אותיות של כסף לפרוכת וכיוצא בו דהוא כעין כותב", ועי' שש"כ טז כד). לכן נראה שאפשר להקל בכך. בהצלחה רבה!